41. מר בן דרור טוען למצב רפואי מורכב. הטענה נתמכת בחוות דעת רפואית. מן החומר עולה כי מר בן דרור לוקה במחלות שונות, אשר ההתמודדות עימן מצריכה דיאטה קפדנית, פעילות גופנית קבועה וטיפול תרופתי אינטנסיבי. צוין כי מר בן דרור נמצא בסיכון גבוה לתמותה ממקור לבבי, וכי אי הקפדה על אורח חיים נכון ועל טיפול יכולים להכפיל סיכון זה. צוין עוד, כי מאסר וכליאה יכולים להגביל אותו בניהול אורח חיים זה ובכך לקצר את חייו באופן משמעותי.
42. מחוות הדעת לא עולה אי כשירות מוחלטת למאסר. הטיפול הרפואי שצוין אינו חריג. אין יסוד להניח כי לא ניתן יהיה לתיתו במסגרת שירות בתי הסוהר. הוא הדין בדיאטה הנטענת. לא הונחה תשתית המלמדת כי לא ניתן יהיה לקיים פעילות גופנית במסגרת בית הכלא. אף לא מדובר בפעילות יוצאת דופן (הליכה). חוות הדעת גם אינה מתייחסת להשלכה האפשרית של תקופת המאסר, לרבות לאפשרות של מאסר קצר, יחסית, של מספר חודשים. אוסיף, כי במקרה דומה (ע"פ 11445/05 רוט נ' מדינת ישראל (22.6.2006)), קבע בית המשפט העליון כי "מצבו הרפואי הרעוע של מי שהורשע בדין, אין בו כדי להביא לשחרורו מעונש המאסר, מקום בו העבירה ונסיבותיה מחייבות הטלתו של עונש כזה". נתתי בדעתי בהקשר זה גם לטענת המאשימה, כי מצבו הרפואי של מר בן דרור היה ידוע לו בעת ביצוע העבירות.
43. על רקע מכלול נתונים אלה, לא שוכנעתי כי יש להימנע כליל מהטלת מאסר לריצוי בין כותלי הכלא במקרה זה. בהקשר זה נתתי את דעתי להלכתו של בית המשפט העליון בע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל (29.12.2015). באותה פרשה נקבע חריג צר, המאפשר סטייה ממתחם העונש ההולם, לרבות הימנעות משליחתו של נאשם למאסר בין כותלי הכלא, והסתפקות, במקרים יוצאי דופן, בעונש חמור פחות, דוגמת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בה בעת צוין, כי גם נאשם שמאסר "יסב לו סבל רב וייחודי", עלול להישלח למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח (בפסקה 222). הוא הדין בנאשם שמצבו הבריאותי רעוע (שם). הנחת העבודה לעניין מצב רפואי היא, כי "גורמי הרפואה בשירות בתי הסוהר ערוכים לטפל באסירים במצבים רפואיים שונים, כולל כאלה שאינם פשוטים כלל ועיקר" (שם). נקבע עוד, כי טענה לקיצור תוחלת חיים אינה מקנה "חסינות מפני עונש מאסר בפועל" (שם).
44. לנוכח כלל השיקולים, הגעתי למסקנה כי המקרה הנוכחי אינו אחד מן המקרים החריגים בהם יש הצדקה לסטייה חדה מן המתחם, על דרך של הימנעות ממאסר בין כותלי הכלא. עם זאת, בהתחשב בגילו המתקדם של מר בן דרור ובמצבו הבריאותי, ותחת ההנחה השמרנית, כי במסגרת של בית כלא, עלולה היכולת לתת מענה מלא לצרכים העולים מחוות הדעת להיפגע במידת מה, הגעתי למסקנה כי הגיונה של הלכת לופוליאנסקי חל באופן חלקי. לכן, ניתן לסטות לקולא, במידת מה, מן הרף התחתון של מתחם הענישה.