81. יש ממש בטענת ההגנה, כי ככלל, ההסדרים כללו ויתורים מצידה של ארד, לטובת מדי ורד. עם זאת, אין בכך נקודת זכות ממשית מנקודת מבטו של מר כהן. הוויתורים מצד ארד במישור התחרותי נעשו מתוך ראייה כוללת של האינטרס העסקי והממוני שלה, בגדרו ביקשה ליצור רצון טוב אצל מדי ורד, אשר הייתה גם לקוח של ארד, גם מתחרה עיקרית שלה.
82. בסופם של דברים, ובהתחשב במגמת ההחמרה ההדרגתית עליה הורה בית המשפט העליון, המסקנה היא כי מתחם הענישה עומד, ברף התחתון, על תמהיל של מאסר קצר בפועל בין כותלי הכלא (1.5 חודשים) עם עבודות שירות, וברף העליון, על 4.5 חודשי מאסר בפועל בין כותלי הכלא, בצירוף עם עבודות שירות. בדומה לנאשמים אחרים, המתחם אותו הציעה המאשימה, 7 – 16 חודשי מאסר בפועל, חמור מדי, ואינו עולה בקנה אחד עם רוח פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין דוידוביץ. המתחם שהוצע על ידי ההגנה (3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, עד מאסר בפועל של 3 חודשים, שמתוכם 30 ימים מאסר בין כותלי הכלא), נוטה באורח מופרז לקולא, ואינו תואם את נתוני המקרה ואת הקביעות הנורמטיביות המפורטות לעיל.
83. אשר לשיעור הקנס, מעבר לשיקולים עליהם עמדתי, אני מביא בחשבון את מעמדו ושכרו של מר כהן. בהינתן מכלול השיקולים, המתחם לעניין זה עומד על 200,000 – 300,000 ₪. המתחמים להם טענו הצדדים (300,000 – 600,000 ₪ לשיטת המאשימה, 50,000 – 150,000 ₪, לשיטת הנאשם), אינם מידתיים, בנסיבות העניין.
84. אשר לעונש המתאים. אין ראיות לפגיעה של העונש במשפחתו של מר כהן. מר כהן לא פוטר מעבודתו בשל ההליך הפלילי. גם תנאי העסקתו לא נפגעו בשל החקירה והמשפט. מר כהן נמנע, במהלך ההליך, לקחת אחריות כלשהי למעשים אותם עשה ובהם הורשע. עם זאת, במהלך הטיעונים ביטא חרטה וקבלה בהכנעה של הכרעת הדין. למר כהן אין עבר פלילי.
85. חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות הוא משמעותי. ניהול ההליך הוביל לזיכוי חלקי של מר כהן מעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. חלוף הזמן אינו נובע ביסודו מהתנהלות הנאשם, כי אם מהיקפו ומורכבותו של ההליך. יש יסוד מוצק להניח, כי מר כהן שילם מחיר אישי כבד בשל העננה הנובעת מן ההליכים בעניינו, אשר החלו בחקירה הגלויה לקראת סוף שנת 2009. נטען, כי בין היתר על רקע ההליך הפלילי, סיים מר כהן זוגיות ארוכת שנים. לכל אלה יש לתת את הדעת.
86. מר כהן טוען כי רוב פעילותה העסקית של ארד הייתה, במועדים הרלוונטיים, בחו"ל. מכרזים של רשויות מקומיות היו חלק קטן מפעילותה העסקית של החברה בישראל. בשל כך, תשומת הלב הניהולית לא התמקדה בעניינים בהם עוסק תיק זה (ראו פסקה 871 להכרעת הדין). ברם, בהכרעת הדין נקבע, לאחר בחינת מכלול הנסיבות הרלוונטיות, כי התנהלותו של מר כהן ביחס לתחום ההגבלים העסקיים עלתה כדי הזנחה ממשית של תחום, אשר מר כהן היה מודע בפועל לרגישותו הרבה. נקבע גם כי מר כהן היה מעורב בפועל בתיאומים של מכרזים מוניציפליים. במצב זה, אין בטיעון האמור כדי לסייע לעניינו של מר כהן במידה ממשית.