95. למר הדר היה חלק מרכזי ויוזם בתיאום. התיאום לא היה אקט אימפולסיבי, כי אם פעולה שקולה ומדודה, אשר סופה במחשבה תחילה. הצדדים להסדר הכובל האמור הן שתי החברות העיקריות בשוק הראשוני של מדי המים בישראל. נתונים אלה פועלים לחומרה. מנגד, בהכרעת הדין נקבע, כי נוכח סמכותו של מר הדר להציע הנחות בשיעור של עד 25%, הנזק הכספי המרבי בשל התיאום, הנגזר משיעורה הכספי של הצעת המחיר, עומד על מעט יותר מ – 2,000 ₪. נתונים אלה פועלים לזכותו.
96. העבירה מושא אישום זה היא היחידה שיוחסה למר הדר בתיק זה. מבחינה זו, יש ממש בטענתו כי מדובר במעידה חד פעמית. המאשימה מצביעה בהקשר זה על מעורבותו של מר הדר בדיאלוג בעייתי עם מדי ורד במסגרת אישום מס' 19. בטענה זו יש ממש. בה בעת, מן הדיון במסגרת אישום מס' 19 עולה כי מר הדר הביע תרעומת על מסרים אשר ביקשו לרכך את התחרות מצידה של ארד, בכל הנוגע למד האוקטב. יוצא, כי הדיון באישום מס' 19 אינו חד משמעי בכל הנוגע למר הדר, אשר לא הואשם בגדריו, ואינו משמיט את הבסיס מתחת לטענתו בדבר מעידה חד פעמית.
97. מעמדו של מר הדר בארד היה של איש שיווק. ברם, מהכרעת הדין עולה כי למר הדר הייתה סמכות מלאה לחייב את החברה בהצעות מחיר דוגמת זו מושא אישום מס' 11. תרומתו להכנסות החברה הייתה משמעותית (ראו עדות מר כהן, בעמוד 4946). במצב זה, אין בטיעון האמור כדי לסייע באופן ממשי למר הדר.
98. התיאום לא התייחס להליך תחרותי. יוצא, כי לא מתקיים במקרה זה יסוד מחמיר שעניינו פגיעה בתקינותו של הליך תחרותי שהתקיים על ידי רשות ציבורית. בה בעת, לא הייתה כל סיבה לגיטימית לפנייה אל מתחרה עסקי על מנת לקבל את הנחת דעתו ביחס להצעת המחיר שבכוונת ארד להגיש. יש ממש בטענת המאשימה, כי דרך הפעולה האמורה מלמדת על מידת אמון רבה בין נאשמים, ועל מאמץ מרחיק לכת לשמור על מערכת יחסים עם לקוח, בדרך של עבירה על החוק. יש בהיבטים אלה פן מחמיר.
99. בסופם של דברים, אין מדובר באחד מן המקרים החריגים, בהם חומרת העבירה בנסיבות ביצועה מאפשרת להימנע מהרשעה. אף לא הוצבע על פגיעה חמורה או בלתי הפיכה במר הדר כתוצאה מהרשעתו. קל וחומר שלא הוצבע על פגיעה שאינה מידתית ביחס לעבירה בה הורשע. בנסיבות אלה, לא מתקיימים במר הדר היסודות הנדרשים לשם ביטול הרשעה. משכך, יש לדחות את בקשתו האמורה של מר הדר.
100. לנוכח השיקולים האמורים, מתחם העונש בעניינו של מר הדר עומד ברף התחתון על 2 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וברף העליון – על 4 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. מתחם המאשימה (3 – 6 חודשי עבודות שירות) גבוה במקצת מן הנדרש בנסיבות העניין. מתחם הנאשם, אי הרשעה עד להרשעה עם של"צ, לא יכול להתקבל. ברף התחתון, הטענה כי יש להימנע מהרשעה נדחתה. ברף העליון, הענישה המוצעת אינה הולמת את העבירה, בנסיבות ביצועה.