120. העונש המתאים. שיקול משמעותי לעניין זה הוא חלוף הזמן, עליו עמדתי לעיל. בהקשר זה, יש ממש בטענתו של מר צויגנבוים, כי הוא משלם מחיר כבד בשל ההליך, אשר הליכי החקירה בו החלו לפני כשמונה שנים. מר צויגנבוים טוען בהקשר זה, כי אילו היה ההליך עוסק רק בעניינו שלו, ניתן היה לסיימו לפני שנים. ברם, צירוף האישומים והנאשמים בתיק זה היה מהלך טבעי, מתחייב ומתבקש, נוכח הזיקה העניינית, הפרסונלית והראייתית הקיימת בין חלקיו השונים של כתב האישום. יש להזכיר, כי מר צויגנבוים היה צד לשורה של הסדרים כובלים עם גורמים לא מעטים, אשר, בתורם, קשרו הסדרים כובלים נוספים, הכול כמפורט בהרחבה בהכרעת הדין. במצב זה, לא מצאתי, כי יש לייחס לשיקול זה משקל רב.
121. מר צויגנבוים לא נטל אחריות על העבירות בהן הורשע. יש לכך משקל. מחומר שהוצג עולה כי מר צויגנבוים לקה בלבו (ראו מסמך רפואי מנובמבר 2009). יש להביא זאת בחשבון כשיקול לקולא. עם זאת, אין מחלוקת כי לא מדובר במצב בריאותי המונע, כשלעצמו, כליאה.
122. הוצגו ראיות המלמדות על מצב רפואי קשה מאד של אשתו של מר צויגנבוים (להלן – גב' צויגנבוים), המוסיף ומחמיר בתקופה האחרונה (ראו נ/2 לעונש, 13.8.17). אין מקום להיכנס לפרטים נוספים לעניין זה, מטעמים של צנעת הפרט. בזיקה לכך, עולה בבירור מן הראיות גם כי מצבה הנפשי קשה. ניתן היה להתרשם באופן בלתי אמצעי מן הדברים מעדותה, אשר שרטטה תמונה מורכבת ונוגעת ללב. עולה, כי מר צויגנבוים מהווה משענת של ממש לאשתו, אותה הוא סועד במסירות רבה. המאשימה טוענת כי הגב' צויגנבוים יכולה להיעזר בקרובי משפחה אחרים. יש בטענה זו ממש. ברם, נראה כי הסיוע שניתן יהיה לשאוב מכך מוגבל, נוכח מצבה החריג, ונוכח טיב הקשר בין השניים, הנשואים שנים ארוכות. אכן, יש ממש בטענת המאשימה, כי מצבה הרפואי הבסיסי של אשתו היה ידוע למר צויגנבוים בעת ביצוע העבירות. עם זאת, אין מחלוקת כי במצב זה (אשר החל לפני כ - 20 שנים), חלה החמרה ממשית עם השנים. במצב זה, נותרת בעינה התמונה של נזק לבת זוגו של מר צויגנבוים, שהוא חריג בעוצמתו ובטיבו. לכך אני מייחס משקל רב בקביעת העונש המתאים, כפי שיפורט בהמשך.
123. אשר לנסיבות האישיות של מר צויגנבוים. מר צויגנבוים הוא אדם מבוגר, יליד שנת 1950. הוא אב לשלושה, סב לשמונה. אין לו עבר פלילי. מן החומר שהוצג עולה כי מדובר באדם המעורה ומעורב לחיוב בחיי קהילתו, תורם לה ומעשיר אותה (ראו מכתבי הרב בעז קלי, מר מנחם שפס, מר יצחק רובין)), מסייע בהתנדבות למי שנתון בקשיים (ראו מכתבי מר דוד שדה, מר משה וייס, גב' יעל בן עמ"י, מר ישראל פרימור), לחם במלחמות ישראל (ראו עדות מר עמי פורן) וזוכה לכבוד, הכרה והערכה מרובים. אף לאלה יש משקל לחיוב, הגם שלא מדובר בשיקולים העשויים להצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם.