גם בסוגיה זו, אין טענתו של המבקש מלמדת על קיפוחו. המבקש אישר בחקירתו כי בסוף שנת 2011 היה שותף להחלטה, שאף התקבלה פה אחד, כי השקעת הרווחים עדיפה על חלוקתם (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 11-9, ש' 18). אמנם המבקש ביקש לטעון כי ההחלטה להשקיע רווחים אינה שוללת את חלוקתם (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 16) אך לא הובאו כל תימוכין לטענה זו, ולא נראה שלכך הייתה כוונת הצדדים.
עוד יש להדגיש, כי הסעיף בהסכם השותפות אליו מפנה המבקש כמשקף את הסכמת השותפים לחלק דיבידנדים (סעיף 3.6 להסכם), קובע מפורשות כי חלוקת הדיבידנד תהא כפופה "...להוראות הסכם זה, דרישות החוק, צרכי הפעילות השוטפת של החברה ותזרים מזומנים שלה". ניכר, כי מצבה הנוכחי של החברה אינו מאפשר חלוקת דיבידנד.
יש להעיר עוד, כי חלוקת דיבידנדים נתונה להחלטת הדירקטוריון; אמנם, החלטה זו נתונה לביקורת שיפוטית ויכולה להוות קיפוח ולשמש עילה לתביעה – אך העובדה שהמבקש אינו נמנה עם דירקטוריון החברה, אף על פי שיש לו לגיטימציה להצטרף כחבר דירקטוריון – מערערת את הבסיס עליו נשענת הטענה לקיפוח בשל אי-חלוקת דיבידנד.
--- סוף עמוד 15 ---
- דילול קופת החברה: הוצאות עתק תוך זמן קצר, פער בין תקבולים בפועל להכנסות רשומות, ניפוח ועיבוי סעיפי הוצאות
טענה מרכזית של המבקש היא כי ניהולה הכספי של החברה על ידי המשיבים מאופיין בניסיון מתמשך של המשיבים לרוקן את קופת החברה.
לטענתו, בניגוד למוסכם, לא התבקשה (וממילא לא ניתנה) הסכמתו להוצאות כספים בהיקף נרחב. עוד טען המבקש טענה חריפה וקשה, לפיה הצגת החברה כנתונה בהפסדים כרוכה בכך שהמשיבים מועלים בכספיה ומשלשלים לכיסיהם הפרטיים סכומי עתק, הן על ידי משיכת תקבולים מבלי לתעדם כהכנסות, הן על ידי ניפוח סעיפי הוצאות. כל זאת, לטענת המבקש, מונע חלוקה שוויונית של משאבי החברה ומביא לקיפוח המבקש. לכל הפחות, טען המבקש, הפער בין שיעור הרווחיות הגבוה מתוך המחזור הכספי של החברה אשר הוצג בפניו טרם הצטרפותו אליה, לבין שיעור הרווחיות הנמוך מתוך מחזורה הכספי כיום (ולמעשה – הפסדי החברה) – מעיד על ניהול כספי החברה על ידי המשיבים באופן רשלני וכושל.
בחקירתו טען המבקש כי "צניחת" היתרה בקופת החברה נבעה מכך שאת ההוצאות הדרושות לקיום פעילותה השוטפת של החברה הוציאו המשיבים מקופת החברה (תוך ניפוח סעיפי ההוצאות) ואילו את תקבוליהם שילשלו לכיסם (עמ' 64 לפרוטוקול).