איזון ומידתיות
56. בצד חשיבותם של עקרונות החופש התאגידי, האישיות הנפרדת והאחריות המוגבלת של התאגיד, עומדת חובתם של בעלי המניות ומנהלי החברה להימנע מעשיית שימוש לרעה ביתרונות הגדולים שעקרונות אלה מקנים להם. לצד מרכזיותם של עקרונות היסוד התאגידיים, עומדות זכויותיהם של הנושים לבטחון סביר בהתנהלות העסקית עם חברות עימן הם מתקשרים, ולהגנה יחסית ראויה על זכותם להיפרע את חובם מהחברה. נדרש איזון ראוי בין שיקולי הצורך בהגנה על החופש התאגידי והאחריות המוגבלת של התאגיד, לבין אינטרס ההגנה הלגיטימי של הנושים החיצוניים כאשר הוא נפגע בשל מימון דק של החברה שלא ניתן היה להתמודד כראוי נגדו. מצב של מימון דק פוגע בזכות רכושית של הנושים החיצוניים לבטחון נשייתם. מנגד, הרמת מסך ההתאגדות, או השעיית זכויות הפרעון של בעלי מניות כלפי החברה, פוגעות בחופש ההתאגדות של בעלי המניות, ובזכות המוקנית להם במשפט ליהנות מאישיותה הנפרדת של החברה ומהגבלת
--- סוף עמוד 610 ---
האחריות שלה, המגינה על שלמות נכסיהם הפרטיים של החברים. במצבים של פגיעה בלתי ראויה בזכויותיהם של הנושים עקב מימון דק, מתבקש לתת להם תרופה, אולם נדרש איזון ראוי בין אינטרס תיקון העוול שנגרם להם, לבין האינטרס הנוגד שלא לפגוע מעבר למידה הראויה בעקרונות התאגידיים הבסיסיים הפורשים הגנתם על בעלי המניות. השמירה על איזון בהחלת עקרונות אלה משתלבת עם האינטרס הציבורי הכללי לעודד יוזמה עיסקית ולהימנע מפגיעה לא ראויה בבטחון העיסקי, המהווה חלק ממנה. חלק מהבטחון העיסקי משתקף גם ביכולת להזרים הלוואות בעלים לחברה המצויה בקשיים, ללא חשש מהשעיית הזכות לפרעונן. במסגרת איזון זה, מכיר המשפט באמצעים שונים המצויים ברמות חומרה שונות, שניתן להפעילם ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבותיו המיוחדות. אמת המידה לעריכת האיזון היא סבירות, שמשמעה איזון ראוי בין ערכים, אינטרסים ועקרונות מתנגשים (ע"א 6601/96 A.E.S system Inc. נ' סער, פד"י נד(3) 850 (2000), פסקה 14 לפסק דינו של הנשיא ברק). איזון ראוי משמעו מתן משקל יחסי ראוי לכל אחד מהשיקולים המתנגשים.
57. הרמת מסך התאגיד וחיוב בעלי המניות במלוא חיוביו של התאגיד כלפי ציבור הנושים היא התרופה הקיצונית, המבטלת לחלוטין את ההפרדה בין התאגיד לבין בעלי מניותיו. במקרה של מימון דק, תרופה זו עשויה להתאים למצב קיצוני שבו, מלכתחילה, לא הושקעו אמצעים מספיקים בעסק, והוא מנוהל בצורה אופורטוניסטית תוך ניסיון עיקבי להטיל את מלוא סיכוני הכשלון העיסקי, אם יתרחש, על הנושים. הרמת מסך כאמור היא סעד דרסטי. השעיית פרעון הלוואות בעלים שניתנו לחברה על-ידי בעלי המניות היא אמצעי מתון יותר, העשוי לחייב את בעלי המניות רק בגדרם של סכומי הלוואות הבעלים שנתנו לחברה, ולא במלוא היקף חובותיה לנושיה, כפי שמתרחש בהרמת מסך מלאה. השעיית פרעון חובות בעלי המניות שנתנו הלוואות בעלים והסטת זכותם לסוף תור הנשייה, לאחר שהנושים החיצוניים קיבלו את מלוא חובם, היא תרופה פחות קיצונית, העשויה להתאים למצבים שונים שבהם קיימת הצדקה למעין "איפיון מחדש" של הלוואות הבעלים וראייתן מהבחינה הנורמטיבית כהשקעה הונית בחברה (פרוקצ'יה, מימון דק, עמ' 75; Matthew Mozemack, Making sense out of