61. עולה מכך, כי מצב של מימון דק בחברה המנהלת עסקים עשוי, כשלעצמו, לשקף נטילת סיכון בלתי ראוי בניהול פעילותו של התאגיד, העלול לפגוע פגיעה קשה בציבור הנושים. מצב של מימון דק, עשוי, אפוא, כשלעצמו, להגיע כדי התנהגות בלתי הוגנת וחסרת תום לב, בשל פוטנציאל הפגיעה שהוא טומן בחובו ביחס לזכויות הרכושיות של ציבור הנושים. כדי שהמימון הדק יבטא ניצול לרעה של עקרון האישיות הנפרדת והאחריות המוגבלת של התאגיד, אין הכרח כי הוא ילווה ביסודות נוספים של חוסר יושר ואי-הגינות בהתנהלותה של החברה. לכאורה, די במציאות דברים זו כדי להצדיק במצבים המתאימים התערבות חקיקתית ושיפוטית שמטרתה לתת הגנה לנושים על העוול העיסקי שנגרם להם. מבחינת הנושים, הגנה זו ראויה במקום שכלל נסיבות
--- סוף עמוד 613 ---
הענין מצביעות על כך שהנושים נפגעו מהמימון הדק של התאגיד בלא שנטלו סיכון מודע לכך. מצב זה מתקיים ביחס לנושים הלא רצוניים, ואף ביחס לנושים רצוניים שאין בידם הזדמנות ממשית הוגנת לעמוד על מצב החברה לאשורו, וליטול סיכון מודע בעריכת העיסקה, וכאשר כוחם במשא ומתן העיסקי אינו עומד להם בהבטחתם מפני סיכון זה. מבחינת בעלי המניות, נקיטה באמצעי הגנה על הנושים שנפגעו מצריכה התייחסות לכלל נסיבות התנהלותה של החברה, בצד בחינה פרטנית של מעמדו של בעל המניות בחברה ומידת מודעותו והשפעתו על דרך פעילותה. אף שלכאורה, די במימון הדק כדי להצביע על אי-תקינות הפעילות העסקית, נדרשות נסיבות בעלות משקל משמעותי על-מנת להצדיק עשיית שימוש באמצעי של הרמת מסך כללית, או הרמת מסך חלקית, בדמות השעיית זכות הפרעון של הלוואות בעלים שניתנו על-ידי בעל מניות, על-פי הענין. נסיבות אלה כוללות, בין השאר, התייחסות להיקפו של המימון הדק, היקף חובותיה ויכולת הפרעון של החברה, מידת מודעותו של בעל המניות האינדיבידואלי לעובדת המימון הדק, והיקף יכולתו להשפיע על מהלכיה של החברה, וכיוצא באלה שיקולים. התנהלותו של התאגיד בדרכים שאינן מתיישבות עם החוק או עם תקנת הציבור במובנים החורגים מהיבט היחס בין ההון להתחייבויות עשויה לשמש שיקול חשוב נוסף לענין השימוש באמצעי הרמת המסך. אולם נתון כזה איננו מתחייב ואיננו נדרש כתנאי הכרחי לצורך כך, ובנסיבות מתאימות, מימון דק, כשהוא לעצמו, עלול להוביל להרמת מסך, מלאה או חלקית, כאמור. תפיסה זו של הרמת מסך בשל מימון דק בתאגיד עיסקי יוצרת איזון בין שיקולי היוזמה העיסקית, העומדים ביסוד תורת האישיות הנפרדת והגבלת האחריות של התאגיד העיסקי, לבין אחריותו של התאגיד לציבור העוסקים שעמם הוא בא במגע עיסקי. שיווי משקל זה נדרש לצורך ניהול עיסקי ראוי, ומן הדין כי יהווה סמן-דרך בהתוויית מבנה ההון של החברה, ועיצוב קווי פעילותה העיסקיים. שורשיה של תפיסה זו נעוצים בגישה לפיה, בד בבד עם היתרונות התאגידיים הנתונים לתאגיד ולחבריו, קמה עליהם אחריות לניהול עסקי תקין, ודאגה ליכולת הפרעון של התאגיד לבל ייפגעו נושיו. הפרת אחריות זו עלולה לגרור אחריה את ביטולם של היתרונות התאגידיים, כולם או מקצתם.