ההחלטה ניתנה במסגרת קדם המשפט והיא מתייחסת לבקשה שעלתה מצד המבקשים-הנתבעים להורות למשיבים-התובעים להמציא לעיונם דוחות חקירה אשר צוינו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם כדוחות חקירה חסויים. בית המשפט עיין בדוחות אלה והגיע, כאמור, אל המסקנה כי על מנת למנוע פגיעה בחשיפת האמת יש לדחות את מועד גילוים למבקשים-הנתבעים, למצער עד לאחר הגשת תצהירי העדות מטעמם. אין מדובר, אפוא, בהחלטה הדוחה בקשה לגילוי מסמך ספציפי שעליו הצהיר בעל דין כחסוי אלא בהחלטה שאך דוחה את מועד גילויו. מדובר, אפוא, בהחלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) בו הוקנתה לבית המשפט, בין היתר, הסמכות לדחות את מועד הגילוי והעיון "לזמן אחר" (תקנה 112). לפיכך מקובלת עליי מסקנתו של חברי השופט סולברג כי עניין לנו בהחלטה מן הסוג הנזכר בסעיף 1(10) לצו בתי המשפט אשר אינה באה בגדר איזה משלושה החריגים המנויים בסיפא לאותו סעיף. המבקשים-הנתבעים הוסיפו וטענו כי דחיית מועד גילוים של דוחות החקירה משנה בפועל את סדר הבאת הראיות בהליך ופוגעת ביכולתם להתגונן מפני התביעה. טענה זו אף שאינה משוללת יסוד, אין בה להועיל למבקשים שכן "החלטה בעניין סדר הבאת עדויות" נמנית אף היא עם סוגי ההחלטות אשר לגביהן קובע צו בתי המשפט בסעיף 1(6) כי לא תינתן רשות ערעור. מכל מקום, בית המשפט הותיר פתח למתן הוראות נוספות בעניין זה וחזקה עליו כי מתן האפשרות למבקשים להציג את הגנתם באופן ראוי הוא שיקול שיעמוד לנגד עיניו בהחלטות הנוספות שתינתנה לעניין סדר הבאת הראיות והחקירות.
2. ברע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ [פורסם בנבו] (8.12.2015) (להלן: עניין רמי לוי) נקבע חריג מוגדר ומצומצם ביותר אשר בהתקיימו
--- סוף עמוד 21 ---
יש לאפשר מתן רשות ערעור גם כאשר מדובר בסוגי החלטות שפורטו בצו בתי המשפט והוא - כאשר ההחלטה נושא הבקשה לוקה בהיעדר הנמקה כלשהי (להבדיל מהנמקה חלקית או קצרה ותמציתית). זאת, כך נקבע, משום שחובת ההנמקה הינה חובה "ממסדר כללי הצדק הטבעי" שעליה יש להקפיד. לא למותר לציין כי באותו מקרה הוספנו והדגשנו כי "משמעותו של כלל זה היא שהצו אמנם לא יעמוד לרועץ במקרים כאלה, אך אין בו כדי לקבוע כי בכל מקרה שבו לא ניתנה הנמקה יש בהכרח הצדקה למתן רשות ערעור". עוד הוספנו והדגשנו שם כי "הסעד היחיד אותו יוכל המבקש לקבל הוא ביטול ההחלטה והחזרתה להנמקה על ידי הערכאה הדיונית". בצדק קבע, אפוא, חברי השופט סולברג כי פסק הדין שניתן בעניין רמי לוי אין בו כדי לסייע למבקשים משום שהנדון אינו דומה לראיה. בענייננו אין מדובר בהפרה של חובת ההנמקה או בהפרה של כלל אחר ממסדר כללי הצדק הטבעי, אלא בניסיון מצד המבקשים ל"דלג" מעל המחסום שהקים צו בתי המשפט בסעיף 1(10) ובסעיף 1(6) לגבי החלטות מן הסוג נושא הבקשה, תוך עתירה לשינוי ההחלטה שניתנה. לכך אין מקום בהינתן השיקולים החשובים אשר עמדו לכתחילה ביסוד התקנתו של צו בתי המשפט ובשל הצורך להקפיד הקפדה יתרה כי הוראותיו לא תיפרצנה ותהפוכנה להוראות הכתובות עלי חיקוק אך אין מורים כמותן.