התובעת צירפה תלושי שכר להוכחת נזקיה. מתלוש השכר של חודש ינואר, חודש בו עבדה באופן מלא, ניתן להסיק כי רכיב עיקרי של התובעת הינו "שעות מעל ההסכם". התוספת היומית לשכר עומדת על הסך של 115 ₪ ליום עבודה [2,680 ₪ (תוספת חודשית) חלקי 23.33 (ימי עבודה)], ובכפל 16 הימים יעמוד הפיצוי בגין רכיב זה על הסך של 1,840 ₪. החישוב נערך על הצד הנמוך, ביחס לשעות העבודה הנוספות בלבד, בשל חוסר בראיות נוספות. לסכום זה יש להוסיף את ההפסדים של חודש אפריל, משנפגע שכר היסוד של התובעת באופן ממשי. שכר היסוד היומי של התובעת עומד על הסך של 171 ₪ [1,883 ₪ (שכר היסוד הכולל ששולם) חלקי 11 (מספר ימי העבודה בפועל)], ובכפל 5 ימי העבודה שהפסידה התובעת בחודש אפריל – 855 ₪. רכיב אובדן ימי העבודה הכולל, לפיכך, יעמוד על הסך הכולל של 2,695 ₪.
13. התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בנזק לא ממוני. הגם שפסיקת נזק לא ממוני לא נעשית כדבר שבשגרה, סבורני כי במקרה זה הצליחה התובעת להוכיח זכאותה לרכיב זה. כעולה מעדותה, התובעת התעתדה להסתייע ברכב לשימושה לצרכי עבודה, וכן לצרכי הסעת בנה ואמה. תחת זכאותה ליהנות מהרכב החדש הנרכש, כשבועיים לאחר רכישתו הרכב הושבת והוכנס ל-4 טיפולים במוסך. רכיבי אובדן ההנאה, העדר היכולת לבצע שימוש סביר ברכב, הפגיעה בנוחות התובעת ובני משפחתה בהינתן העובדה שהרכב נועד לשרת מטרה זו, וכן עגמת הנפש הינם מהותיים בנסיבות כפי שהוכחו בתיק זה, ויהא זה ראוי לפצות את התובעת בגין הפסדים כאמור. פיצוי זה יועמד על הסך של 2,400 ₪.
14. סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובעת את הסך הכולל של 6,895 ₪, בצירוף הוצאות ההליך בסך 1,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) תוך 15 יום.
ניתן היום, א' שבט תשע"ח, 17 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
יניב ירמיהו