פסק דין
מונחת לפניי תביעה כספית, בגדרה מבקשת התובעת מבית המשפט לחייב את הנתבעת בסך הכספי של 17,555 ₪.
1. התובעת מועסקת כמדריכת ספורט בגני ילדים באזור השפלה. ביום 30/11/16 רכשה התובעת מהנתבעת - חברה העוסקת, בין היתר, במכירת רכבים – רכב משומש תוצרת יונדאי. לטענת התובעת, הרכב נרכש אף לצרכי עבודתה, משנדרשת היא לעבור בין מספר גנים במהלך יום העבודה. הסכם רכישת הרכב נחתם, לשיטתה, בהתבסס על מצג שווא שהוצג לה על ידי נציג הנתבעת לפיו הרכב תקין, מבלי שהועבר לידיה דו"ח בדיקה כמתחייב בדין. כשבועיים לאחר מועד הרכישה, התגלתה תקלה ברכב, ולבסוף, לאחר 3 ביקורים נוספים במוסך (סה"כ 4 ביקורים), הוחלף ראש המנוע.
2. התובעת מציינת, כי חרף העובדה שהרכב היה מצוי באחריות של הנתבעת, זו נמנעה מתשלום עבור אחד הטיפולים (החלפת רדיאטור) ועל כן היא נאלצה לשלם את עלות התיקון מכיסה. במהלך התיקונים, נציגי הנתבעת הביעו נכונות להחליף את הרכב, אולם לבסוף חזרו בהם מעמדתם זו. מהטעמים כאמור, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בסך הכספי של 17,555 ₪: הפסד 16 ימי עבודה בסך 5,280 ₪, תשלום בגין החלפת רדיאטור בסך 1,800 ₪, ירידת ערך רכב בגין החלפת ראש מנוע בסך 5,475 ₪ ונזק לא ממוני בסך 5,000 ₪.
3. הנתבעת שוללת את טענות התובעת וגורסת כי דין התביעה להידחות, משפעלה בהתאם להסכם מכירת הרכב. הנתבעת מדגישה, כי התובעת רכשה רכב משומש שנת ייצור 2011 אשר גמע 114,000 ק"מ, כך שדי בתשלומים בהם נשאה בסך 7,328 ₪ (החלפת ראש מנוע) על מנת לקבוע כי הרכב תוקן כמתחייב ושאין מקום לפיצוי מעבר לכך.
הנתבעת מפרטת בכתב ההגנה כי הרכב שנמכר לתובעת היה בידי צד שלישי ועל כן לא היה בידיה את כלל המידע בנוגע לרכב, למעט ביחס לתקופה שהרכב היה בחזקתה. עובר למכירת הרכב, מסרה הנתבעת לתובעת את כלל המידע שהיה מצוי ברשותה, לרבות טופס בדיקה מאת מכון בדיקה חיצוני. בהסכם שנכרת בין הצדדים הותר לתובעת לבצע בדיקה נוספת של הרכב, אולם הנתבעת נמנעה מכך. כ-4 חודשים לאחר מכירת הרכב, פנתה אליה התובעת והתלוננה אודות תקלה במנוע הרכב. לאחר בדיקת הרכב אכן אותרה תקלה במאוורר המנוע וחודש לאחר מכן, לאחר תלונות נוספות מצד התובעת אודות תפקוד הרכב, הוחלף מנוע רכב.
4. הנתבעת שוללת את הטענות הקשורות במשך תיקון הרכב, משמדובר בתיקון המבוצע במוסך חיצוני המטפל ברכב, ומעבר לכך – בהתאם לכתב האחריות, הנתבעת לא מחויבת לספק לתובעת רכב חלופי. סכום התביעה, כך לשיטת הנתבעת, לא הוכח, הובא בעלמא, והתובעת אף לא עשתה דבר על מנת להקטין נזקיה. משעמדה הנתבעת בכלל התנאים הקבועים בכתב האחריות, מבקשת הנתבעת מבית המשפט לדחות את התביעה.
דיון
5. אקדים ואציין, כי עדותה של התובעת הייתה מהימנה עליי ומצאתי לבכר עמדתה על פני עמדת הנתבעת שבחרה שלא להעיד עד כלשהו מטעמה או להציג את טופס הבדיקה של הרכב ו/או את טופס הגילוי שנערך, ככל שנערך.
כעולה מעדותה של התובעת, ציינה בפני נציג הנתבעת שהיא נעדרת הבנה בתחום הרכבים. יום אחד, ביקש ממנה נציג הנתבעת להגיע לסניף תוך שציין בפניה כי הצליח למצוא לה רכב במחיר מצוין. עוד באותו היום הגיעה התובעת לסניף הנתבעת, ונציג הנתבעת ציין בפניה "מזל טוב הרכב שלך" (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 17-18). העסקה נחתמה במהירות, מבלי שהוצג בפני התובעת טופס בדיקת הרכב וככל הנראה אף טופס גלוי.
6. עדותה של התובעת, שהייתה אמינה בעניי, מתיישבת היטב עם ההתכתבות שצורפה לכתב התביעה. כעולה מההתכתבות, כיומיים עובר לחתימת הצדדים על גבי הסכם רכישת הרכב, מציין נציג הנתבעת בפני התובעת: "יקירתי יש בדיקה של מכון מורשה לא מטעמנו שבדק את הרכב ומצא שהכל תקין בו, מעבר לכך יש לך אחריות של חצי שנה על כל הרכב מאמי על הכל כולל הכל".
אלא, שבפועל הסתבר כי הבטחות ו/או מצגים לחוד, ומציאות לחוד.
הנתבעת לא עמדה מאחורי המצגים שהוצגו בפני התובעת, בטענה כי הסכם המכר וכתב האחריות – המחריג חלקים של הרכב מכתב האחריות – הם שגוברים על פני הבטחות הנציג.
7. טענות אלה יש לדחות מכל וכל. שוכנעתי כי התובעת הסתמכה על הבטחות הנציג לאחר שציינה בפניו כי אין לה כל הבנה בתחום הרכבים. תחת התנהלות הנתבעת בתום לב, נציג הנתבעת לא הציג בפני התובעת את טופס הבדיקה ואף הטעה אותה לחשוב כי כלל רכיבי הרכב מצויים באחריות.
יתרה מכך, חרף פניות התובעת (לרבות בכתב התביעה) בבקשתה לעיין בטופס הבדיקה, זה לא הוצג. אי הצגת המסמך בפני התובעת, חרף כך שהמסמך היה בידי הנתבעת כעולה מהתכתובות שצורפו, מהווה הפרה על חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008, (להלן: חוק מכירת רכב משומש) כאשר אין בהסתרת הראיה אלא להסיק כי תוכנו עומד בסתירה למצג שהוצג בפני התובעת לפיו הרכב נטול פגיעות.
למעלה מכך, נדמה כי הנתבעת לא הציגה בפני התובעת את טופס הגילוי הנאות המתחייב בסעיף 4(א) לחוק מכירת רכב משומש, ולמצער לא צורף הטופס שהיה בו ללמד על מצב הרכב. בהתאם להוראות החוק, היה על הנתבעת להחתים את התובעת על טופס גילוי נפרד מהחוזה שנערך, ובו לגלות לתובעת פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לתובעת. כך לא נעשה.
8. מערכת הדינים הנוגעים בדבר, מעבר לחוק מכירת רכב משומש הינם חוק הגנת הצרכן וחוק המכר – הוראות אותן הפרה הנתבעת. סעיף 11 לחוק המכר מונה מצבים בהם המוכר לא מקיים את חובותיו, הרלבנטי לעניינו הוא נכס שתיאורו שונה מהמוסכם. סעיף 16 לחוק המכר קובע כי ככל שאי ההתאמה הייתה ידועה למוכר (וכאמור – הנתבעת ידעה על תוצאות הבדיקה אולם הסתירה התוצאות מהתובעת) – הרי שהקונה זכאי להסתמך על אי ההתאמה.
אשר לחוק הגנת הצרכן, הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 2 לחוק, המורה כי עוסק לא יעשה – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת – דבר העלול להטעות את הצרכן בכל עניין מהותי, לרבות טיב הממכר (מצב הרכב - סעיף 2(א)(1) לחוק) ותנאי האחריות לנכס (אחריות על כלל הרכב או על חלקו בלבד - סעיף 2(א)(17) לחוק). על הנתבעת היה לגלות לתובעת כל פגם או איכות נחותה של המוצר, או כל תכונה אחרת הידועה לה ומפחיתה באופן משמעותי את ערכו של הנכס (סעיף 4(א) לחוק), אלא שכאמור היא נמנעה מלעשות כן.
9. לא זהו סטנדרט ההתנהגות המצופה מחברה המוכרת רכבים, בפרט משאינה חברה שולית בשוק הרכבים. העובדה כי הנתבעת חזרה בה מהסכמתה לבטל את העסקה ולספק לתובעת רכב חלופי מצערת, משמצופה היה כי הנתבעת תבין טעותה ותפעל לתקן את המצב שנוצר כתוצאה מהתנהלותה. ייאמר – לו הייתה התובעת עותרת לסעד של ביטול העסקה – זה היה מתקבל אגב חיוב בהוצאות. לשיטתי, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, ניצלה חוסר הבנתה של התובעת בתחום הרכבים, ואף לאחר שנתפסה בקלקלתה סירבה להציג את טופס הבדיקה על מנת לשלול נזקים נוספים ברכב שנמכר לתובעת. אף לדיון, כאמור, מצאה שלא להביא את המסמכים הרלבנטיים ומכך ברי שסירבה להציגם בפני התובעת, ככל הנראה שלא בכדי.
יחד עם זאת, התובעת לא עתרה לסעד הביטול, ועל כן אין בידי לתיתו.
10. דין טענת הנתבעת כי יש להטיל על הנתבעת אשם תורם בשל חתימתה על ההסכם להידחות. הנתבעת הפרה את ההוראות הקוגנטיות של חוק המכר וחוק הגנת הצרכן ואין ליתן לה פרס על כך [ר' והשווה ע"א 8068/11 אורי עיני נ' חן שיפריס (ניתן ביום 11.2.2014)]. הסתמכותה של התובעת על דברי נציג הנתבעת הינה סבירה בנסיבות העניין, משמדובר בידע המצוי בידי הנתבעת ונציגיה. מנגד, הפרת הנתבעת את הוראות הדין שלעיל מצדיקה חיובה במלוא נזקי התובעת.
נזקי התובעת
11. הסכום אותו שילמה התובעת לתיקון הרדיאטור יושב לידיה במלואו, משהוצג בפניה כי הרכב מצוי באחריות על כלל רכיביו ועל כך הסתמכה התובעת בעת רכישת הרכב. מנגד, רכיב ירידת ערך הרכב בגין החלפת ראש מנוע לא הוכח באמצעות ראיות ועל כן נדחה.
12. אבדן ימי עבודה – רכב התובעת שהה במוסך 16 ימי עבודה. אילו הייתה התובעת מודעת למצבו של הרכב, ספק רב אילו הייתה רוכשת אותו נוכח כך שהרכב נרכש לצרכי עבודה ומעבר בין מספר גנים באותו היום. ודאי שהתובעת לא לקחה בחשבון כי הרכב ישהה במוסך ימים מרובים לשם תיקונו. בגדר ההתכתבות שבין התובעת ונציגי הנתבעת מציינת התובעת כי עבודתה נפגעת בשל הימצאות הרכב במוסך, ותגובת הנתבעת הייתה כי "מנסים להגיע איתם (למוסך) להסדר". כאמור, אילו הנתבעת הייתה פועלת בהתאם להוראות הדין ומגלה לתובעת אודות הרכב ומצבו, עסקת המכר ככל הנראה לא הייתה יוצאת אל הפועל ולתובעת לא היו נגרמים הפסדים הקשורים בעבודתה. שוכנעתי, במאזן ההסתברויות, כי עבודתה של התובעת נפגעה במהלך הימים בהם הרכב לא היה ברשותה, בהינתן אופי העבודה שלה (מעבר בין מספר גנים ביום עבודה) והזמן הנדרש להעברת הרכב למוסך והוצאתו (8 ימים של מסירת הרכב לתיקון ואיסופו).
התובעת צירפה תלושי שכר להוכחת נזקיה. מתלוש השכר של חודש ינואר, חודש בו עבדה באופן מלא, ניתן להסיק כי רכיב עיקרי של התובעת הינו "שעות מעל ההסכם". התוספת היומית לשכר עומדת על הסך של 115 ₪ ליום עבודה [2,680 ₪ (תוספת חודשית) חלקי 23.33 (ימי עבודה)], ובכפל 16 הימים יעמוד הפיצוי בגין רכיב זה על הסך של 1,840 ₪. החישוב נערך על הצד הנמוך, ביחס לשעות העבודה הנוספות בלבד, בשל חוסר בראיות נוספות. לסכום זה יש להוסיף את ההפסדים של חודש אפריל, משנפגע שכר היסוד של התובעת באופן ממשי. שכר היסוד היומי של התובעת עומד על הסך של 171 ₪ [1,883 ₪ (שכר היסוד הכולל ששולם) חלקי 11 (מספר ימי העבודה בפועל)], ובכפל 5 ימי העבודה שהפסידה התובעת בחודש אפריל – 855 ₪. רכיב אובדן ימי העבודה הכולל, לפיכך, יעמוד על הסך הכולל של 2,695 ₪.
13. התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בנזק לא ממוני. הגם שפסיקת נזק לא ממוני לא נעשית כדבר שבשגרה, סבורני כי במקרה זה הצליחה התובעת להוכיח זכאותה לרכיב זה. כעולה מעדותה, התובעת התעתדה להסתייע ברכב לשימושה לצרכי עבודה, וכן לצרכי הסעת בנה ואמה. תחת זכאותה ליהנות מהרכב החדש הנרכש, כשבועיים לאחר רכישתו הרכב הושבת והוכנס ל-4 טיפולים במוסך. רכיבי אובדן ההנאה, העדר היכולת לבצע שימוש סביר ברכב, הפגיעה בנוחות התובעת ובני משפחתה בהינתן העובדה שהרכב נועד לשרת מטרה זו, וכן עגמת הנפש הינם מהותיים בנסיבות כפי שהוכחו בתיק זה, ויהא זה ראוי לפצות את התובעת בגין הפסדים כאמור. פיצוי זה יועמד על הסך של 2,400 ₪.
14. סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובעת את הסך הכולל של 6,895 ₪, בצירוף הוצאות ההליך בסך 1,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) תוך 15 יום.
ניתן היום, א' שבט תשע"ח, 17 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
יניב ירמיהו