17. התובע עתר לסעד של פיצויים מכל הנתבעים, יחד ולחוד (ובלא אבחנה בינם), בסך של 295,303 ₪ בגין שורת הנזקים הבאים: א. נזק בר תיקון לרכב (כולל רכיב של מע"מ). ב. ירידת ערך. ג.הוצאות גרירה. ד. שכ"ט שמאי מטעמו. ה. עוגמת נפש. ו. אובדן ימי עבודה. ז. הפסד השתתפות עצמית לנזק. ח. הפסד השתתפות עצמית לירידת ערך. ט. הפסד פרמיה והנחת העדר תביעות. כעולה מנוסח התביעה, גם את ההפסדים עקב הפעלת פוליסה, תבע משתי המבטחות יחד ולחוד. נוסף על כך, עתר לסעד כללי של הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד פסה"ד (ס' 25). התביעה לא כללה עתירה לסעד של ריבית מיוחדת לפי ס' 28 א לחוק.
18. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 3-1 (דהיינו, הצדדים הקשורים לרכב האחר) נטען, בפתח הדברים, שדין התביעה נגדם להדחות, או להיות מתוקנת, עקב "חיבור התביעות" כלפי המבטחת, ומבטחת הרכב האחר. לגישתם, כתב התביעה מתעלם מקיום עילות שונות נגד כל מבטחת, ועל התובע להחליט, את מי מהן עליו לתבוע. רק לאחר החלטתו, תיוולד העילה נגד הגורם הרלבנטי. יוער, שבסיכומים נטען ל"דרוג תביעות" לפיו יש לתבוע את מבטחת הרכב תחילה ולאחר מכן את מבטחת הרכב האחר.
19. מעבר לכפירה באחריות (שכבר הוכרעה) כפרו בנזקים, בשיעורם, ובקיום קשר סיבתי בינם לבין התאונה (ס"ק 5(ב) לכתב הגנתם). בין היתר, הוכחשו קיום עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה ונטען שיכל לשכור רכב חילופי ולצמצם נזקיו.
20. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 4 (דהיינו, מבטחת הרכב של התובע) אין כפירה בהיותה מבטחת הרכב של התובע במועד התאונה מכוח הפוליסה שפורטה בתביעה. אולם, לטענתה, דין התביעה נגדה להדחות או להמחק כי לגרסתה, לפני התביעה בביה"מש "היא מעולם לא דחתה את תביעות התובע", וכן "מעולם לא התחמקה מדרישות התובע ובקשותיו... התובע מסר לה כי הוא אינו מעונין בהפעלת הפוליסה אלא הוא מפנה דרישתו לנתבעים 1-3".
21. ודוק בכתב ההגנה לא נכתב, שהתובע חזר לפוליסה, לאחר שנדחה ע"י מבטחת הרכב האחר. גם עתה לאחר שהוגשה תביעה לבית המשפט נכתב כי התובע "שכח" לציין בתביעתו כי אין הוא מעוניין כלל בהפעלת הפוליסה וכי הוא מפנה דרישתו לעבר הנתבעים 3-1 (ס' 13 סיפא). מכאן עולה, לכאורה, שגם בצעד של הגשת תביעה לביהמ"ש , וכנגדה לא ראתה כהבעה חד משמעית של רצון התובע בהפעלת הפוליסה. המבטחת כפרה בטענה להעדר התייחסות לפניות התובע כי לשיטתה נתנה "מענה הולם" לכל