33. לטענת מנדלמן יש לדחות את תביעת כהן ולקבל במלואה את תביעת מנדלמן, להורות כי כהן הפרו את ההסכם וכי מנדלמן ביטלו את ההסכם כדין, לחייב את כהן בפיצויים בגין הפרתם את החוזה, ולחייב את כהן בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד.
ג. דיון והכרעה
34. במוקד ההכרעה – שאלת תוקפו של ההסכם, כאשר למעלה מ-80% מהתמורה לא שולמה והודעת הביטול ניתנה כשלוש שנים לאחר חתימת ההסכם. האם בנסיבות אלו יש לומר כי ההסכם תקף וליתן ארכה לתשלום יתרת התמורה, כטענת כהן, או שההסכם בטל לאחר שכהן הפרו אותו הפרה יסודית וניתנה הודעת ביטול כדין, כטענת מנדלמן. ככל שאקבע כי ההסכם תקף, אדרש להתאים את יתרת התמורה על דרך פסיקת הצמדה וריבית כחוק או על פי שווי המגרש להיום בהתאם לאחת מחוות הדעת שהגישו הצדדים. ככל שאקבע ההסכם בטל, אבחן האם מדובר בהפרה יסודית או הפרה "רגילה" והאם יש מקום לחייב בפיצוי המוסכם.
35. לצורך הכרעה, אדון תחילה בטענת כהן כי נמנעה מהם האפשרות לשלם את התשלום השני במועד בשל כך שמנדלמן ו/או בא כוחם עו"ד ברח"ד מנעו מהם ו/או מבאת כוחם עו"ד בן שושן, להביא לרישום הערת אזהרה במלואה, גם על חלקה 16, ובשל כך סירב בנק מזרחי טפחות ליתן להם הלוואה שתובטח ברישום משכנתא. לא אוכל לקבל טענה זו ואנמק.
36. טענת כהן כי הבעלים הרשומים של הזכויות במגרש הם 74 במספר ולא משפחת זיידנר בלבד, היא טענה שאני מקבלת. יחד עם זאת, עו"ד בן שושן, טרם חתימת ההסכם, הייתה ערה לכך כי זהות המוכרים בהסכם אינה זהה לרישום בלשכת רישום המקרקעין "...לאחר שעיינתי שוב ולעומק בנסח הטאבו של חלקה 22 וכן של חלקה 16, עולים אי התאמות בין האמור בנסח הטאבו כ"בעלים" לבין האמור בהחלטת ביהמ"ש..." (מייל מיום 14.8.2013). חרף זאת הותירה עו"ד בן שושן את נוסח ההסכם כפי שהוא. הטענה כי, עו"ד ברח"ד מסר לעו"ד בן שושן מידע שגוי, אינה מעלה ואינה מורידה, שהרי מתוך הראיות עולה כי ניתן היה לרשום על שתי החלקות (16 ו-22) הערות אזהרה מלאות, כדבעי, סמוך לחתימת ההסכם. מכוח אותו הסכם נרשמה הערת אזהרה מלאה על חלקה 22 ודי היה בפנייה לרשם המקרקעין כדי להביא לרישום זהה גם ביחס לחלקה 16, כפי שעשה בפועל עו"ד ברינט, שנה ושמונה חודשים מאוחר יותר (ראה סעיפים 15-16 לעיל).
זאת ועוד, מתוך התכתובות עולה כי בידי כהן הייתה הברירה לדאוג לרישום המיוחל עוד בחודש דצמבר 2013, כארבעה חודשים לאחר חתימת ההסכם, כפי שהציע להם עו"ד ברינט (ראה סעיף 12 לפסק הדין), אך הם נמנעו מלעשות כן.