27. נוכח המסקנה אליה הגעתי, כאמור לעיל, אינני רואה צורך להידרש לטענות הצדדים באשר להליכי הגישור ולטענת המבקשת באשר לחסיון ולאי קבילות בנוגע לדברים שהוחלפו בהליך הגישור. יחד עם זאת, אציין, כי טענות המבקשת בעניין זה נראות לי בעייתיות ואף מוקשיות מכמה טעמים:
ראשית, אין חולק כי נושא אי הקבילות והחיסיון של מסמכים ודברים שהוחלפו בין הצדדים בהליך הגישור נתונים להסכמה ולוויתור של הצדדים להליך. במקרה זה המבקשת היא שהעלתה טענות באשר להסדר הגישור, ולאומד דעת הצדדים על פיו. כך למשל טענה, כי הצדדים להסכם הגישור ראו לנגד עיניהם את האפשרות בהגשת בקשת פירוק, ועל כן יש לפרש את הסדר הגישור כמתיר לה להגיש את בקשת הפירוק. משהעלתה המבקשת עצמה טענות באשר לאומד דעת הצדדים להסדר הגישור, ולפרשנות שיש ליתן להסדר הגישור נוכח טענותיה בעניין זה, יש לראותה כמי שוויתרה על טענות בדבר קבילות וחסיון בכל הנוגע לאומד דעת הצדדים באשר לשאלה זו (ר' והשווה דברי כב' השופט דנציגר ברעא 3418/11 ישראל ארלינגר נ' דוד בן עמי [פורסם בנבו] (13.07.11), עמ' 7).
שנית, קביעה גורפת כי אין לאפשר לצדדים להביא ראיות לאומד דעתם ולפרשנות הראויה להסכם הגישור בהתאם לאומד דעתם עלולה להביא במקרים רבים לעיקור ההסכם מכל תוכן, מקום שלשון ההסכם עצמה אינה ברורה דיה. הדבר עלול להביא לסיכול המטרה של עידוד צדדים לנהל משא ומתן לפשרה במסגרת הליך גישור, שכן גישה זו תקים חשש, שמא בהתגלע מחלוקת באשר לפרשנותו של ההסכם, לא יעלה בידם להוכיח את אומד דעתם ככל שזו אינה ברורה מלשון ההסכם. גישה זו תהפוך את הסדר הגישור להסכם מוגבל אשר דיני החוזים הכלליים אינם חלים עליו, וברי שלא זו הייתה מטרת ההגנה על הליכים אלה. מהכללים האמורים ניתן לקבוע, כי במקרה שבו הסדר הגישור ופרשנותו הם שעומדים במחלוקת בין הצדדים, אין לראות בעמדותיהם באשר לאומד דעתם בעריכת ההסכם, כחוסים תחת הגנת אי הקבילות, ובמקרים המתאימים ניתן להורות אף על הסרת החיסיון, וקביעה כי הדברים קבילים, ככל שאלה חיוניים להוכחת אומד דעת הצדדים, וכי לא ניתן להגיע לפרשנות ראויה של ההסכם בלעדי מידע זה.
28. אשר על כן, הבקשה לפירוק החברה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך 20,000 ₪.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ח, 02 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
ערפאת טאהא