17. בבוא בית המשפט להכריע בבקשת פירוק חברה, עליו לשקול, בין היתר את השפעת הפירוק על צדדים שלישיים, ולבחון מהו האיזון הראוי בין הנזק שייגרם לצדדים שלישיים ולחברה כתוצאה מהפירוק, לבין הנזק שייגרם לנושה אם החברה לא תפורק (ר' עא 30/11 ראובן טומשפולסקי נ' פריטום בע"מ, [פורסם בנבו] עמ' 4). הפסיקה הכירה בכך, שבית המשפט יעשה שימוש בשיקול דעתו ויסרב להורות על פירוק כאשר הוכח בפניו, כי הנושה מבקש הפירוק לא יפיק כל תועלת מהפירוק. חובת תום הלב, מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), המחייבת לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, חלה לא רק על זכויות הנובעות מחוזה, כי אם גם על זכויות שאינן נובעות מחוזה, מכוח הוראת סעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי), וכאשר מופרת חובה זו, מוסמך בית המשפט להביא זאת בחשבון במסגרת השיקולים הרלבנטיים בהפעלת שיקול הדעת בבקשת פירוקה של חברה. עצם המניע הפסול בהגשת בקשת הפירוק לכשעצמו, ככל שקיים, לא ימנע אמנם מתן צו פירוק כאשר הבקשה זוכה לתמיכת שאר הנושים ועשויה לשרת את האינטרסים שלהם. ואולם, כאשר אין הבקשה נתמכת בידי נושים אחרים, מן הראוי שבית המשפט ידחה את הבקשה המונעת משיקולים חסרי תום לב ובכך למעשה ימנע ניצול לרעה של המערכת השיפוטית (ר' צפורה כהן, "פירוק חברה על-פי בקשת נושה קווים מנחים בהפעלת שיקול הדעת של בית המשפט" מחקרי משפט י"ב, תשנ"ה – 1995 , עמ' 46, עמ' 67, 68).
18. כאמור, החוב המוסכם נקבע בהסדר גישור, שהושג בהליך גישור, אשר הצדדים חלוקים ביניהם סביב פרשנותו, ובאשר לשאלה, האם בנסיבות העניין, ונוכח הסדר הגישור, מנועה המבקשת מהגשת בקשת הפירוק, והאם בנסיבות העניין יש להורות על סילוק בקשת הפירוק על הסף. ההסכם שפרשנותו שנויה במחלוקת הוא הסכם שנערך בין הצדדים במסגרת הליך גישור. הליך הגישור מוסדר בסעיפים 79ג ו - 79ד בחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), בתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג – 1993 (להלן: "תקנות הגישור") ותקנות בתי המשפט (מינוי מגשר) התשנ"ו – 1996. תקנה 2 לתקנות הגישור מגדירה גישור כ"הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה על יישוב הסכסוך, בין היתר על ידי בירור הנושאים שבמחלוקת, גילוי מידע הדרוש בקשר לסכסוך והצעת אפשרויות לפתרונו". הגישור הוא במהותו הליך של משא ומתן שמטרתו להגיע להסדר מוסכם בין הצדדים לסכסוך בסיועו של מגשר (ר' בעמ 8769/08 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] עמ' 6 (להלן: "עניין פלוני"), ר' נייר עמדה של משרד המשפטים, המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים, שנכתב על ידי עו"ד רונית זמיר, "החסיון בין מגשר לבין הצדדים לגישור: מהותו תכליתו והיקפו" , תשס"ב, (להלן: "נייר העמדה"), עמ' 9).
19. בהתאם לכללים הנהוגים בפרשנות חוזים, בבוא בית המשפט לפרש הסכם, עליו להציב בראש את ההתחקות אחר אומד דעת הצדדים, כפי שזו נלמדת מתוך לשון ההסכם ומנסיבות העניין. כאשר אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון ההסכם, יפורש ההסכם בהתאם ללשונו (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"); ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006)).
שעה שעסקינן בהסדר גישור, חלה עליו, במקביל לדיני החוזים הרגילים, גם מערכת דינים ייחודית, דיני הגישור, ובכללם הוראות חסיון וקבילות, ובכלל זה סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט הקובע, כי "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". סעיף 2 בהסכם המצוי שבתוספת לתקנות הגישור הקובע, כי "בעלי הדין מתחייבים לא להזמין את המגשר למסור עדות, בין בכתב ובין בעל-פה, או להציג מסמכים בכל עניין שהועלה, במישרין או בעקיפין, בהליך הגישור"; סעיף 2א בהסכם המצוי הקובע, כי "בעלי הדין מתחייבים לא למסור לבית המשפט דברים שנאמרו בהליך הגישור ולא להציג מסמכים בכל עניין שהועלה, במישרין או בעקיפין בהליך הגישור".
סוגיית היחס בין שתי מערכות הדינים החלות על הסדר הגישור, דיני החוזים הרגילים מחד, ודיני הגישור על כללי הסודיות והחיסיון מאידך, היא סוגיה מורכבת. ככלל, דיני הסודיות והחיסיון של דיני הגישור אינם מאפשרים החלה רגילה של דיני החוזים על הסדר גישור. כך למשל, ייתכן שהסכמה, שבנסיבות אחרות הייתה מחייבת, לא תהיה בת אכיפה. הסיבות לכך נעוצות ברצון להבטיח הליכי גישור יעילים, ולאפשר מרחב וחופש פעולה וגמישות למגשר ולצדדים, ולמנוע מהצדדים את הצורך לשקוד על כל מילה היוצאת מפיהם בתהליך הגישור שמא תחייבם חוזית. כך גם החיסיון החל על נסיבות הכריתה אינו מאפשר את יישום הכללים הרגילים בכל הנוגע לפרשנות החוזה ולזיהוי כוונת הצדדים, ולעיתים אף מונע החיסיון הגישורי הכרה בחוזה שלפי דיני החוזים הרגילים הוא מחייב ובר אכיפה" (ר' בעמ 8769/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] עמ' 13). בעניין פלוני נקבע, כי כל הסכמה יש לבחון לגופה, הן על פי דיני החוזים והן על פי דיני הגישור והדרישות הצורניות שנקבעו בתקנות הגישור.
מן הכלל אל הפרט
20. לאחר בחינת טענות הצדדים והסדר הגישור, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת הפירוק. לטעמי, וכפי שיפורט להלן, הגשת בקשה לפירוק המשיבה, אינה מתיישבת עם הסכם הגישור והוראותיו, ולמעשה היא נועדה לאפשר למבקשת להשתחרר מהתחייבויותיה על פי אותו הסכם. הסעיפים הרלבנטיים לענייננו הם סעיפים 4 ו – 5 להסכם הגישור, שמפאת חשיבותם אביאם בנוסחם המלא:
סעיף 4 בהסדר הגישור קובע כדלקמן:
"4.א. שטיבל מתחייבת בזאת, לפעול לגביית סכום פסק הדין אך ורק ובלבד מהחברה ו/או נכסיה, בדרכים הקבועות לכך בדין, ובכל מקרה לא לפעול לגביית סכום פסק הדין ו/או כל חלק ממנו מול כל אחד מהנתבעים האחרים ו/או מול סלאח סאמי, ו/או מול כל מי מבעלי המניות בחברה בכל זמן ו/או מול כל מנושאי המשרה ו/או הדירקטורים ו/או בעלי תפקיד אחרים בחברה בכל זמן, להלן – "הליכי הגבייה".
ב. בהקשר זה, מתחייבת שטיבל שלא לפעול בהליכי גבייה בכל דרך במישרין ו/או בעקיפין מול כל הצדדים כפירוטם בס"ק א' לעיל גם במקרה של פירוק החברה ו/או חיסולה ו/או במסגרת הרמת מסך ו/או טענות למרמה ו/או במסגרת כל עילה הקיימת בדין ו/או שתיווצר בכל זמן כלפי כל מי מהנתבעים ו'או בעלי המניות ו/או נושאי המשרה ו/או בעלי התפקיד בחברה בכל זמן".
סעיף 5 בהסדר הגישור קובע כדלקמן:
"בשים לב לטענות החברה לקיומו של הסכם הפצה אשר בוטל, מתחייבת שטיבל לסלק עד ולא יאוחר מ 14 ימים ממועד החתימה על הסדר זה, את כלל העיקולים ו/או השעבודים ו/או ההערות אשר הטילה, ככל שהטילה, על נכסי החברה בכל זמן, בכלל זה את העיקול אשר הוטל על הנכס הידוע כגוש 17485 חלקה 41 ביישוב עילוט, להלן "הנכס" בפרט, ובהתאם לא לפעול למימוש ו/או מכירה ו/או קבלת כל טובת הנאה מהנכסים שעוקלו ככל שעוקלו במסגרת מימוש הליכי הגביה, בכלל זאת לא לפעול בכל דרך להיפרע מ"הנכס" במסגרת תיק ההוצאה לפועל שיפתח כנגד החברה למימוש פסק הדין" (ההדגשה אינה במקור – ע.ט.).
21. אין מחלוקת בין הצדדים, וכך אף עולה מלשון הסדר הגישור, כי המבקשת התחייבה להסיר את העיקולים על נכסי המשיבה המעוקלים, להימנע מלממש את נכסי החברה המעוקלים לגביית החוב הפסוק, ולהימנע מגביית החוב מבעלי המניות במשיבה ונושאי המשרה בה, כמפורט בסעיפים 4 - 5 בהסדר הגישור. טענת המשיבה, כי התחייבויות המבקשת כלפיה, באו כנגד ויתורה על טענותיה בדבר ביטול הסכם ההפצה, באות לידי ביטוי בלשון סעיף 5, אשר ברישא שלו נכתב מפורשות "בשים לב לטענות החברה לקיומו של הסכם הפצה אשר בוטל". הדברים נלמדים גם מהעובדה שהגישור נסב על מחלוקות שבין הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בתביעת המבקשת נגד המשיבה ובבקשת המשיבה למתן רשות להתגונן, בגדרה נטענה הטענה בדבר ביטול הסכם ההפצה ונטענה טענת קיזוז. הסדר הגישור כעולה מהודעת הצדדים לבית המשפט נועד לסיים את כל המחלוקות בין הצדדים. אין גם מחלוקת, כי הדרך המוסכמת על הצדדים לגביית החוב המוסכם הייתה פתיחת תיק הוצאה לפועל, והדבר צוין מפורשות בסעיף 5 כאמור לעיל.
22. אין לקבל את טענת המבקשת, כי משלא נזכר מפורשות בסעיף 5 כי היא מנועה מלנקוט בהליך פירוק, וכי מהעובדה שבסעיף 4ב להסדר הגישור מוזכר הליך של פירוק, יש להסיק כי, פתוחה בפניה הדרך להגשת בקשת הפירוק. מטרתו של הליך פירוק חברה היא מימוש כל נכסיה של החברה וחיסולה הסופי (סעיף 315 לפקודת החברות). כן מאפשר ההליך פעולה והטלת אחריות אזרחית ופלילית על בעלי מניות בחברה ונושאי משרה בה במקרה של ניהול עסק בתרמית אי ניהול פנקסים וכיוצ"ב (פרק ט"ז לפקודת החברות). משנקבע מפורשות בהסדר הגישור כי המבקשת לא תפעל בכל דרך שהיא למימוש נכסיה המעוקלים של המשיבה, ולא תפעל נגד בעלי מניותיה ונושאי משרה בה, גם במקרה של מרמה, לא ניתן לקרוא לתוך הסעיף את שמבקשת המבקשת לטעון, כי הצדדים ראו לנגד עיניהם אפשרות של נקיטת הליך של פירוק המשיבה. אין כל הגיון בטענתה זו, שכן תכליתו של הליך הפירוק היא מימוש נכסים וחיסול החברה, כמו גם פעולה נגד נושאי המשרה בה כאמור. יתירה מזו, הדבר מנוגד להגיון הכלכלי והמשפטי של ההסכם, אשר עולה באופן ברור מלשון ההסכם, ובכלל זה ההגנה על נכסי המשיבה ובעלי מניותיה ונושאי המשרה במשיבה באופן שיישמר את המשך פעילותה, וזאת כנגד וויתורה של המשיבה על טענת הקיזוז שהעלתה כנגד תביעת המבקשת. גם מסעיף 7 בהסדר הגישור ניתן לראות הוכחה לטענת המשיבה כי מטרת ההסכם הייתה לאפשר את המשך קיומה ופעילותה, שכן בסעיף זה התחייבה המבקשת לאפשר לסאלח סאמי, בעל המניות במשיבה לרכוש ממנה קמח במחיר המקובל אצלה. נוכח האמור חזקה על הצדדים, כי לא ראו לנגד עיניהם אפשרות של פירוק המשיבה וחיסול עסקיה כטענתה המבקשת.
23. סאמי סלאח הצהיר, כי למשיבה אין נכסים שווי ערך נוספים על הנכסים המעוקלים. גם המבקשת הודתה במהלך הדיון שהתקיים ביום 03.12.17, כי אין לה מידע על נכסים נוספים של המשיבה, וכי יש לבדוק אם קיימים נכסים כאלה (עמ' 2 ש' 16, ש' 26, 31- 33). המבקשת למעשה אינה חולקת, כי לא קיימים נכסים נוספים בבעלות המשיבה שאינם הנכסים המעוקלים, ואולם טענה, כי אין היא מבקשת לממש באמצעות הליך הפירוק את הנכסים המעוקלים, אלא שטענה, כי יש להורות על פירוק החברה, על מנת לאתר נכסים נוספים אותם תהיה רשאית לממש. אין לקבל טענה זו. אין ממש בטענה, כי ניתן יהיה להפריד את הנכסים המעוקלים מהנכסים הנוספים שיימצאו, ככל שיימצאו, ולממש רק את הנכסים החדשים. כאמור, מטרת הליך הפירוק, מהותו ותכליתו, היא מימוש כלל נכסי החברה וחיסולה הסופי, ועל כן הליך הפירוק יביא בהכרח למימוש הנכסים המעוקלים שהמבקשת התחייבה שלא לממש.
יתירה מזו, מטענות המבקשת עצמה עולה באופן ברור, כי על אף הצהרתה, כי לא תפעל למימוש הנכסים המעוקלים נוכח התחייבותה בהסדר הגישור, המטרה העומדת בבסיס פעולותיה היא להביא בדרך עקיפה למימוש הנכסים המעוקלים. כך טענה המבקשת, כי היה על המשיבה לפעול בעצמה למימוש הנכסים על מנת לפרוע את החוב, וניכר מטענה זו כי היא מבקשת להפעיל לחץ על המשיבה לממש את אותם נכסים אשר המבקשת מנועה מלממש נוכח התחייבותה המפורשת בהסדר הגישור. כן נלמד הדבר מטענת המבקשת, כי לשיטתה ממילא אין רלבנטיות לבחינת שאלת מימוש הנכסים המעוקלים בשלב זה, משום שלשיטתה, המפרק, ככל שימונה, ונושים אחרים של החברה, ככל שישנם, לא יהיו מחויבים להסדר הגישור ולהתחייבות שלא לממש את הנכסים המעוקלים. עולה, אם כן, כי מטרת הליך הפירוק אותו יוזמת המבקשת, היא לגרום למימוש הנכסים המעוקלים אותם היא מנועה מלממש, על ידי המבקשת, או על ידי צדדים שלישיים שאולי המשיבה חייבת להם כספים. מטרה זו חותרת תחת התחייבויות המבקשת בהסכם הגישור, מביאה בהכרח להפרת התחייבויות אלה, ונועדה לאפשר למבקשת להתחמק מהן. על כן, ברי כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובניגוד להסכם הגישור, ועל כן דינה להידחות.
24. זאת ועוד, משהצהיר סאמי סאלח, כי אין למבקשת נכסים נוספים על הנכסים המעוקלים, ומשהמבקשת לא הכחישה טענה זו, ובהיעדר ראיה כלשהי או עדות נגדית לקיומם של נכסים נוספים על הנכסים המעוקלים, נראה כי למעשה לא תצמח למבקשת כל תועלת מהליך הפירוק כלפי המבקשת, שכן ממילא אינה יכולה לממש את הנכסים המעוקלים, גם לשיטתה. בהיעדר נכסים נוספים למימוש יהיה הליך הפירוק עקר מבחינתה, כאשר לצדו נזקים רבים שעלולים להיגרם למשיבה ולגורמים אחרים כתוצאה מכניסה להליכי הפירוק עד חיסולה הסופי של המשיבה.
25. נוסף על האמור, נוכח הסדר הגישור, ספק אם ניתן לקבוע, כי מדובר בחוב שהגיע מועד פירעונו. עיון בהסדר הגישור מעלה, כי הצדדים לא קבעו מועד לפירעון חובה של המשיבה כלפי המבקשת, כי אם את אופן גבייתו בלבד, בפתיחת תיק הוצאה לפועל, תוך החרגת הנכסים המעוקלים של המשיבה. בסעיף 5 להסדר הגישור צוינה מפורשות הדרך המוסכמת לגביית החוב המוסכם, פתיחת תיק הוצאה לפועל, בכפוף להתחייבויות האמורות של המבקשת. במסגרת זו, עומדות בפני המבקשת גם כל האפשרויות לאיתור נכסים נוספים, ככל שקיימים, ולמימושם. חזקה על המבקשת, כי במועד החתימה על הסדר הגישור, ידעה היטב את מצבה הכלכלי של המשיבה ומצבת נכסיה, אותם אף עיקלה במסגרת ההליכים המשפטיים. משהסכימה לנקוט בהליך של הוצאה לפועל, ולהימנע ממימוש הנכסים המעוקלים ומלפעול נגד בעלי המניות ונושאי המשרה במשיבה, מנועה היא מלנקוט בהליכי פירוק, אשר יביאו בהכרח למימוש הנכסים אותם התחייבה שלא לממש. בנסיבות אלה, אין כל טעם המצדיק מתן צו פירוק.
26. מהאמור לעיל עולה, כי מדובר בבקשת פירוק שהוגשה בחוסר תום לב, מהווה הפרה של ההסכמות בין הצדדים והתחייבויותיה של המבקשת. היא אף מנוגדת לרציונל הכלכלי והמשפטי העומד בבסיס הסדר הגישור, מעקרת אותו מכל תוכן, ולמעשה מהווה הפרה שלו, והפעלת לחץ בלתי הוגן על המבקשת, במטרה להביא למימוש הנכסים המעוקלים אשר אותם התחייבה המבקשת שלא לממש. במצב זה, שעה שהמבקשת היא הנושה היחידה אשר יזמה והגישה את בקשת הפירוק, ובשים לב להתחייבויותיה בהסדר הגישור, להימנע ממימוש הנכסים המעוקלים ומנקיטת פעולה כלשהי נגד בעלי המניות ונושאי המשרה במשיבה, מדובר למעשה בהליך עקר, אשר לא יביא למבקשת כל תועלת, ומנגד עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים למשיבה ולגורמים נוספים, עד לחיסולה הסופי, ואת זאת אין לאפשר בנסיבות העניין.