3. המבקשת לא פתחה בהליך הוצאה לפועל לגביית החוב המוסכם בהתאם לסעיף 5 בהסדר הגישור, ותחת זאת הגישה את בקשת הפירוק דנן.
טענות הצדדים בבקשת הפירוק
4. בבקשת הפירוק, טענה המבקשת, כי הגישה את הבקשה לפירוק לאחר שהמשיבה לא פרעה את החוב המוסכם בהתאם להסדר הגישור, לא נענתה למכתב הדרישה ששלחה אליה המבקשת ביום 13.06.17, גם לאחר שחלף המועד הקבוע בסעיף 258(1) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן: "פקודת החברות"), ואף לא נתנה ערובה או הגיעה לידי סידור להנחת דעתה הסבירה של המבקשת. נוכח האמור טענה המבקשת, כי המשיבה חדלת פירעון כמוגדר בסעיף 258(1) לפקודת החברות, משהתקיימה עילת פירוק הקבועה בסעיף 257(4) לפקודת החברות, ועל כן יש להורות על פירוקה.
5. המשיבה הגישה התנגדות לבקשת הפירוק, אליה צורף תצהירו של סאמי סאלח בעל השליטה במשיבה, בגדרה עתרה לסילוק בקשת הפירוק על הסף. לטענתה, בקשת הפירוק לוקה בחוסר תום לב, הוגשה כצעד טקטי משיקולים זרים, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט וניסיון לעשות עושר ולא במשפט, וזאת בניגוד לכוונת הצדדים ולהסכמותיהם, כפי שבאו לידי ביטוי בהסדר הגישור. על כן טענה, כי יש לסלק את בקשת הפירוק על הסף. לחלופין ביקשה בפתח התגובה, כי ככל שתידחה בקשתה לסילוק על הסף של בקשת הפירוק, יתיר לה בית המשפט לזמן למתן עדות את המצהיר מטעם המבקשת מר ברוך תורג'מן ואת המגשר עורך הדין עמוס גבריאלי, על מנת להוכיח את טענותיה באשר לאומד דעת הצדדים ובנוגע לרציונלים המשפטי והכלכלי, שעמדו בבסיס הסדר הגישור, אשר בעטים, כך טענה, מנועה המשיבה מהגשת בקשת הפירוק.
6. המשיבה טענה, כי את התחייבויותיה האמורות של המבקשת, בסעיפים 4 ו - 5 להסדר הגישור, יש להבין על רקע הסכמתה של המשיבה לחזור בה מטענותיה ביחס להסכם ההפצה שבוטל וטענת הקיזוז בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות ביטולו שלא כדין על ידי המבקשת. לשיטתה, עסקינן בחיובים שלובים, והסכמתה לוויתור האמור ניתנה אך ורק נוכח התחייבויותיה המפורשות של המבקשת כאמור וכנגדן, התחייבויות אשר למעשה נועדו להגן על נכסיה של המשיבה ועל בעל המניות ונושאי המשרה בה מפני הליכי מימוש החוב המוסכם. הסכמתה לחוב המוסכם וויתורה על טענותיה נגד המבקשת לא היו באים, כך טענה, אלמלא התחייבויותיה האמורות של המשיבה. לטענתה, לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים, כי המבקשת תהיה רשאית לנקוט בהליך של פירוק, שכן מטרת הסדר הגישור, כפי שבאה לידי ביטוי בהסדר הגישור, הייתה לאפשר את המשך פעילות המשיבה ושמירה מיטבית על נכסיה והגנה עליהם ועל בעל המניות ונושאי המשרה במשיבה. זה היה הרציונל הכלכלי והמשפטי שעמד בבסיס הסדר הגישור, והליך הפירוק מנוגד להסכמות הצדדים וחוטא למטרות הסדר הגישור ולרציונל שעומד בבסיסו.