19. בהתאם לכללים הנהוגים בפרשנות חוזים, בבוא בית המשפט לפרש הסכם, עליו להציב בראש את ההתחקות אחר אומד דעת הצדדים, כפי שזו נלמדת מתוך לשון ההסכם ומנסיבות העניין. כאשר אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון ההסכם, יפורש ההסכם בהתאם ללשונו (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"); ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006)).
שעה שעסקינן בהסדר גישור, חלה עליו, במקביל לדיני החוזים הרגילים, גם מערכת דינים ייחודית, דיני הגישור, ובכללם הוראות חסיון וקבילות, ובכלל זה סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט הקובע, כי "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". סעיף 2 בהסכם המצוי שבתוספת לתקנות הגישור הקובע, כי "בעלי הדין מתחייבים לא להזמין את המגשר למסור עדות, בין בכתב ובין בעל-פה, או להציג מסמכים בכל עניין שהועלה, במישרין או בעקיפין, בהליך הגישור"; סעיף 2א בהסכם המצוי הקובע, כי "בעלי הדין מתחייבים לא למסור לבית המשפט דברים שנאמרו בהליך הגישור ולא להציג מסמכים בכל עניין שהועלה, במישרין או בעקיפין בהליך הגישור".
סוגיית היחס בין שתי מערכות הדינים החלות על הסדר הגישור, דיני החוזים הרגילים מחד, ודיני הגישור על כללי הסודיות והחיסיון מאידך, היא סוגיה מורכבת. ככלל, דיני הסודיות והחיסיון של דיני הגישור אינם מאפשרים החלה רגילה של דיני החוזים על הסדר גישור. כך למשל, ייתכן שהסכמה, שבנסיבות אחרות הייתה מחייבת, לא תהיה בת אכיפה. הסיבות לכך נעוצות ברצון להבטיח הליכי גישור יעילים, ולאפשר מרחב וחופש פעולה וגמישות למגשר ולצדדים, ולמנוע מהצדדים את הצורך לשקוד על כל מילה היוצאת מפיהם בתהליך הגישור שמא תחייבם חוזית. כך גם החיסיון החל על נסיבות הכריתה אינו מאפשר את יישום הכללים הרגילים בכל הנוגע לפרשנות החוזה ולזיהוי כוונת הצדדים, ולעיתים אף מונע החיסיון הגישורי הכרה בחוזה שלפי דיני החוזים הרגילים הוא מחייב ובר אכיפה" (ר' בעמ 8769/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] עמ' 13). בעניין פלוני נקבע, כי כל הסכמה יש לבחון לגופה, הן על פי דיני החוזים והן על פי דיני הגישור והדרישות הצורניות שנקבעו בתקנות הגישור.
מן הכלל אל הפרט
20. לאחר בחינת טענות הצדדים והסדר הגישור, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת הפירוק. לטעמי, וכפי שיפורט להלן, הגשת בקשה לפירוק המשיבה, אינה מתיישבת עם הסכם הגישור והוראותיו, ולמעשה היא נועדה לאפשר למבקשת להשתחרר מהתחייבויותיה על פי אותו הסכם. הסעיפים הרלבנטיים לענייננו הם סעיפים 4 ו – 5 להסכם הגישור, שמפאת חשיבותם אביאם בנוסחם המלא: