כל האמור לעיל מצביע על כך שלא ניתן לבצע אבחנה משמעותית בין המחקרים השונים המתייחסים לידע כהגדרתו בהסכם הרישיון – בין אם בוצעו על ידי האוניברסיטאות ובין אם נעשה ניסיון להשתתף בהן על ידי החברה.
לכן, שאלת קיומה של עילת תביעה לכאורה כנגד המשיבים בגין המחקרים אינה יכולה להיבחן על פי השאלה מה הוא סוג המחקר אשר נעשה.
יש לבחון האם המשיבים הפרו בדרך כלשהי את התחייבותם על פי מסמך ההתחייבות או את חובת האמון שלהם בעניין המחקרים השונים - לגביהם נטען על ידי המבקשים שהיה עליהם לדאוג כי יבוצעו באמצעות החברה.
בלקין העיד בתצהירו ועדותו לא נסתרה ואין לגביה מחלוקת, כי מלבד המחקר שהוזכר בסעיף 8.1.28 לבקשת האישור – אשר בוצע יחד עם פרופ' אגרנט מהאוניברסיטה העברית – הרי שהמחקרים שפורטו על ידי המבקשים בבקשת האישור הם מחקרים שנעשו על ידי האוניברסיטאות; הן אלה שקיבלו את תקציבי המחקר בגינן, וככל שנוצר קניין רוחני במסגרת המחקרים - הוא נותר בבעלות האוניברסיטאות.
במאמר מוסגר, יצוין כי לגבי המחקר עם פרופ' אגרנט העיד בלקין שפעולתו התמצתה במתן חיידקים מאירים לפרופ' אגרנט.
מנדי אישר בחקירתו הנגדית כי אין לו טענה לגבי מחקרים בהם התמצתה פעילותו של בלקין במתן חיידקים מסוג זה.
מנדי גם אישר כי אין לו למעשה מידע מה נעשה במחקר זה "אין לי חומר כדי להגיד מה היה הפרויקט הזה ומה נמשך לפרויקט השני" (עמ' 75 לפרוטוקול).
אין כל מקום לקביעה לפיה היה ביכולתו של מי מהמשיבים להשפיע על חתימת הסכמי המחקר על ידי האוניברסיטאות או לגרום לכך כי תקציבי המחקר יועברו מאת האוניברסיטאות לחברה.
בהקשר זה יש לזכור, כי המשיבים מועסקים כשכירים על ידי האוניברסיטאות וכי אין מחלוקת שהם רשאים להמשיך ולבצע מחקרים גם בתחום הידע של החברה, לאחר חתימת הרישיון.
לכן, ביחס לחלק הארי של המחקרים אותם ציינו המבקשים לא קמה להם עילת תביעה כנגד המשיבים - לא בגין הפרת ההתחייבות החוזית שלהם; לא בגין גזלת הזדמנות עסקית של החברה ואף לא בגין התעשרות שלא כדין.
דין שונה ניתן לראות באותם מחקרים לגביהם הייתה אפשרות כי ישותפו חברות מסחריות והמשיבים לא פעלו לשם שיתופה של החברה.
בלקין הסביר בתצהירו כי ישנם מחקרים שלמרות שהם ממומנים על ידי קרנות מחקר אקדמיות, קרנות המחקר מאפשרות שגם חברה מסחרית תהיה מעורבת במחקר. זאת בשל הרצון של הקרן לעודד גם את התעשייה ולא רק את האקדמיה.
כך למשל, במחקרים הממונים על ידי הקהילה האירופאית ישנה העדפה מסוימת שהמחקרים ישתפו גם חברות קטנות ובינוניות.
עם זאת, טען בלקין כי לא בכל המחקרים בהם השתתפו המשיבים הייתה להם אפשרות לדרוש מקרן המחקר כי המחקר יבוצע באמצעות החברה. במחקרים אלה היזם של הצעת המחקר והחוקר הראשי הוא המתאם, לרוב ממדינה אחרת, והוא זה שמחליט בעצמו למי לפנות בהצעה להשתתף במחקר.
נטען על ידו, כי למשתתף הפוטנציאלי יש אפשרות לקבל את הדרישות ואת התנאים שהעמיד המתאם או לסרב להם. אין הוא אינו יכול להציב תנאים משל עצמו ואין הוא יכול לקבוע מי יהיו המשתתפים האחרים במחקר.
כדוגמא למחקר מסוג זה, התייחס בלקין למחקר BIOMONAR אשר צוין לעיל.
בלקין טען כי המתאם של המחקר ביקש ממנו לבצע פעולה מחקרית ספציפית ולא ניתן היה לדרוש מהמתאם לבצע את הפעולה באמצעות החברה.
לטענה זו לא הונחה בשלב זה תשתית ראייתית על ידי המשיבים ומדובר, לכאורה, במחקר שייתכן והיה מקום לשיתופה של החברה.
במהלך החקירה הנגדית התברר כי לגבי מספר מחקרים, אשר החלו לאחר הקמת החברה, לא פנו המשיבים לחברה למרות שניתן היה, לכאורה, לשתף במחקר גם חברות מסחריות.
כך למשל, לגבי מחקר "Array Biosensors", שהוא פרויקט מסחרי לחלוטין בתחום הידע של החברה, כפי שנקבע לעיל.
בלקין טען בתצהירו כי מאחר והמימון לגבי מחקר זה היה מימון של קרן דו-לאומית של משרד המדע לא היה ניתן לשתף בו את החברה (סעיף 150 לתצהירו).
בלקין צירף כנספח 23 לתצהירו את "הקול הקורא" של המחקר.
במהלך החקירה הנגדית הופנה בלקין לסעיף D של "הקול הקורא" - בו נאמר במפורש כי חוקרים מהתעשייה רשאים להשתתף במחקר כשותפים בצוות -אשר בראשו עומדים חוקרים ממוסד אקדמי או מוסד מחקרי.
בלקין חזר וטען בתשובה להפניה זו כי לא הייתה אפשרות לשתף במחקר חברות מסחריות.
תשובה זו אנינה עולה בקנה אחד עם האמור ב"קול הקורא".
בלקין העיד כי לא ניסה לשתף את החברה במחקר; לא הודיע לחברה על קיומו של המחקר ואף לא ביקש את אישורה להשתתף בו (עמ' 53-54 לפרוטוקול).
בלקין נשאל גם בקשר למחקר "ניטור רציף של רעילות המים" אשר נזכר בסעיף 8.1.31 לבקשת האישור – לגביו נטען כי מדובר בפרויקט לא מסחרי שממומן על ידי רשות המים.
בלקין העיד בחקירתו הנגדית כי הפרויקט נעשה בזמן שהחברה הייתה קיימת; כי לא ניסה לבצע את
המחקר באמצעות החברה וכי לא היה לו "סיג ושיח" עם שחם על כך שיש מקום לבצע את המחקר במסגרת החברה (עמ' 69 לפרוטוקול).