נראה כי לגבי מחקרים אלה די בעובדה כי לא הייתה פנייה מצד המשיבים לחברה כדי לדון באפשרות להשתתף בהם - כדי להוות ראשית ראייה בדבר הפרת חובת האמון של המשיבים כלפי החברה.
בהתייחס למחקרים אלה היה אף מקום לבחון את טענות המבקשים בדבר התעשרות שלא כדין בגין קבלת תוספות מחקר ואת הטענות השונות של המשיבים בהקשר זה.
כך היה גם מקום לבחון את טענתו של בלקין לפיה לא ניתן היה לשתף את החברה במחקר BIOMONAR, אשר צוין לעיל, שכן הייתה אליו פנייה ספציפית אליו ממתאם המחקר.
כל האמור לעיל, בכפוף לכך שהיו מתמלאים כל יתר התנאים לאישורה של הבקשה.
יש להתייחס גם לשאלה האם הוכיחו המבקשים, לכאורה, קיומו של נזק.
בסיכומים נטען על ידי המבקשים כי נגרם לחברה נזק כתוצאה מביצוע מחקרים שלא באמצעותה.
המבקשים התייחסו הן לנזקים ישירים - הכנסות הנאמדות במיליוני דולרים והן לנזקים עקיפים בטענה כי ההשקעה במחקרים הייתה יכולה להניב רווחים והון חוזר לפעילות העסקית והמשך הפיתוח של החברה.
באשר לנזק הישיר – הפנו המבקשים לטבלה שסומנה מב/3 (המבקשים התייחסו בסיכומים בטעות למסמך כ-מב/2) – אותה הכין בלקין, ממנה עולה, לטענתם, כי האוניברסיטה העברית קיבלה עד שנת 2010 סכום של כ-2 מיליון דולר בגין השתתפות בפרויקטים שונים.
המבקשים טענו כי ניתן היה בזמנו להעריך כי עד לשנת 2014 יגדלו תקציבי הפרויקטים בסכום נוסף של כ- 4 מיליון ₪.
נטען, כי בעקבות גילויים נוספים הערכת המבקשים באשר לסך התקציבים שנשללו מהחברה היא בסכום כולל של כ- 14 מיליון ₪ עד למועד הגשת התצהיר בדצמבר 2014.
המבקשים צירפו לתצהירם דוח פרופורמה ליום 31.12.09 וטבלת אקסל המציגה חישוב הכנסות מהפרויקטים עד לשנת 2014 (נספחים 43 ו- 44 לתצהיר).
יש להבהיר, כי נתונים אלה מתייחסים, כאמור, לתקציבי מחקר אותם קיבלו האוניברסיטאות.
באשר לתקציבים אלה כבר קבעתי לעיל כי לא קמה למבקשים עילת תביעה, לכאורה, כנגד המשיבים. יש לחזור ולהדגיש כי טענות המבקשים נגד האוניברסיטאות - אינם נשוא הדיון שבפניי.
עם זאת, הדיון בשאלת תקציבי המחקר רלוונטי באנלוגיה גם לתקציבי מחקר לגביהם ניתן לומר כי היה מקום לשקול קיומה של עילת תביעה לכאורה כנגד המשיבים.
בתצהירו הבהיר בלקין כי גם אם היו המחקרים נערכים בחברה ולקופת החברה היו נכנסים מענקי המחקר – הרי שבקופת החברה לא היה נותר דבר לאחר שהמחקר היה מסתיים.
התקציבים נועדו לממן את הוצאות המחקר; את המעבדות; את הציוד; את שכר החוקרים וכדומה.
נטען, כי המבקשים טענו בעבר את הטענות אשר מועלות על ידם כעת כנגד המשיבים – נגד האוניברסיטאות.
טענת המבקשים הייתה כי הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מכך שהמחקרים בוצעו באוניברסיטאות, הוא רק בגין התקורות שהאוניברסיטאות לוקחות לעצמן במסגרת תקציבי המחקר.
התקורות הן אחד מהסעיפים בתקציב המחקר - החלק המועבר לקופת האוניברסיטאות אשר נועד לכסות את הוצאות התקורה בשל כך שהמחקרים נעשים באוניברסיטאות.
התקורה תלויה בכללי קרן המחקר ובכללי האוניברסיטאות. אולם, ניתן לומר כי התקורות הנהוגות הן בדרך כלל בין 15% ל- 30% מתקציב המחקר.
המשיבים צירפו לתצהירו של בלקין כנספח 5 - מסמך אשר נערך על ידי המבקשים בשנת 2010 לצורך פגישה עם האוניברסיטאות.
במסמך צוין כי הסכומים שהתקבלו על ידי האוניברסיטאות כתקציבי מחקר בין השנים 2006 ל- 2010 עומדים על סך של כ- 5.8 מיליון ₪ (על בסיס הסכום של 2 מיליון דולר המופיע במב/3).
עוד צוין במסמך, כי התקורה היא בשיעור 30% וכי לחברה מגיע סכום של כ- 1.8 מיליון ש"ח.
אין לכן כל מקום לטענת המבקשים כי הנזק שנגרם, לכאורה, לחברה הינו בגובה מלוא תקציבי המחקר.
כאמור, קביעה זו רלוונטית בין אם מדובר בתקציבי מחקר שהועברו לאוניברסיטאות - ובין אם מדובר בתקציבי מחקר אחרים שלא הועברו לחברה.