עוד הבהיר בלקין, כי גם אם המחקרים היו נעשים בחברה הרי שלחברה לא היה נוצר רווח כלשהו. זאת לאור העובדה, כי לחברה לא היו האמצעים לבצע את המחקרים – לא היו לה מעבדות; לא היה לה ציוד דרוש ולא היו לה עובדים שיבצעו את המחקרים.
החברה הייתה נאלצה לשכור את שירותי האוניברסיטאות כדי לבצע את המחקרים, לרבות את שירותיהם של המשיבים שלא היו עובדים שכירים של החברה אלא של האוניברסיטאות.
במצב זה היו האוניברסיטאות גובות בכל מקרה את התקורה במסגרת הסכמי השירות עם המשיבים.
בתשובת המבקשים נטען כי אין מקום לטענה זו של המשיבים, שכן הסכמי השירות אינם כוללים סעיף תקורות אלא דמי שירות שאינם נגזרים מתקציב המחקר.
גובה דמי השירות נתון למו"מ וחזקה על החברה כי הייתה מפיקה רווחים מהמחקרים.
בהקשר זה היפנו המבקשים לפרוטוקול דירקטוריון החברה במסגרתה התייחסו המשיבים להשתתפות החברה בפרויקט סימנס.
המשיבים העירו בישיבה כי בהסדר קבלנות משנה מול האוניברסיטאות התקורות הן מזעריות (נספח 16 לבקשת האישור).
גם אם היה מקום לייחס לחברה יכולת ניהול מו"מ אשר הייתה מפחיתה את התקורות או את דמי השירות – הרי שאין בכך כדי לשנות את הסברו הברור של בלקין לפיו תקציב מחקר נועד למחקר.
יתרה מזאת, מנדי העיד כי אם המחקר היה מתבצע על ידי החברה היה משולם שכר למשיבים שכן אין הם עובדים בחינם. היה משולם להם שכר הן על ידי האוניברסיטאות והן על ידי החברה באמצעות הסכמי השירות.
לאחר עדות זו נשאל מנדי פעם נוספת:
"ש. אז תסכים איתי שלא היה נשאר מ- 14 מיליון כמעט כלום?
ת. אני לא מסכים איתך, מאחר ואני יודע איך מתנהלים חברות, אני אומר באחריות מלאה... היה נשאר לשיטתי רווח של לפחות 3 מיליון ₪... יותר מזה, אחרי שהיינו משלמים את התמלוגים במלואם לאוניברסיטאות והיינו משלמים את ההוצאות הרי הדבר הזה זה לא המקום אבל אני יכול לפרט.
ש. ... למה אתה תובע 14 מיליון למה לא 3 זה הנזק לטענתך...?
ת. לא, לשיטתי זה יותר מזה, לשיטתי אם ה-14 מיליון היו מגיעים כולל התקציבים של הפרויקטים עצמם, אני כחברה חברה עסקית מנצילה את הכסף הרבה יותר טוב מהאוניברסיטה... כלומר הייתי דואג לזה שבסוף יהיה מוצר... ואני לא הייתי נותן לעשות מחקרים מקבילים שממחזרים את הידע" (עמ' 47- 48 לפרוטוקול).
אין בתשובות אלה כדי להבהיר את הדרישה בגין מלוא תקציבי המחקר כפי שהוערכו על ידי המבקשים.
אין בהן אף תשובה לעדותו ההגיונית והסבירה של בלקין, לפיה חלק הארי של התקציב היה משמש למחקר עצמו וחלק נוסף היה משמש לתשלום שכר המשיבים והוצאות אחרות.
בכל מקרה, אין תשתית ראייתית בדבר ניזקה של החברה בגין מלוא תקציבי המחקר.
לכן, ברור שסכום תביעה של 14 מיליון ₪ בגין מלוא התקציבים - הינו סכום בלתי מבוסס בעליל.