בחקירתו הנגדית אישר מנדי כי ביוני 2013 פנו אליו המשיבים וביקשו לסגור את החברה.
מנדי נשאל האם נכון שהוא הסכים לבקשה בכפוף לכך שהמשיבים יחזירו לו את השקעתו בחברה.
תשובתו הייתה "בכפוף לשני תנאים מאוד מהותיים: האחד – שיחזירו את ההשקעות והשני – שיעשו גילוי של כל המסמכים שאינם עד היום ברשות החברה, כדי שאני אוכל לאמוד את הנזק שנגרם לחברה" (עמ' 15 ל פרוטוקול).
בעקבות תשובה זו הופנה מנדי למייל נספח 65, אשר את תוכנו פרטתי לעיל.
נאמר למנדי כי מייל זה התייחס למסמכים כגון: פרוטוקולים והחלטות לסגירת החברה.
מנדי השיב: "אני לא מדבר על מחקרים ופרסומים... אני מדבר על כל המסמכים, יש, היום גם כן יש אינספור של מסמכים של כל מה משנעשה בפרויקטים, אני אין לי מושג עד היום מה נעשה בכל הפרויקטים, מסמכים על כל הפטנטים אני לא יודע מה עוד קורה בפטנטים." (עמ' 15-17 לפרוטוקול).
תשובה זו, לפיה ביקש באותו מייל מסמכים שאינם קשורים לקבלת החלטה על ידי החברה, אלא מסמכים בקשר לפרויקטים ולפטנטים אותם גילה, כביכול, בספטמבר 2013 - אינה אמינה.
תשובה זו אין היא עולה בקנה אחד עם סוג המסמכים שתוארו במפורש על ידי מנדי במייל.
יתרה מזאת, מנדי נשאל בחקירה הנגדית על דברים שנכתבו על ידו במייל ששלח בספטמבר 2013:
"ש. אתה מדבר על ההפתעה הגמורה שלך אחרי שגלגלת בגוגל וגילית על כמות עצומה של המאמרים."
באופן מיוחד הופנה מנדי לאמירתו "I was shocked" במייל מספטמבר.
"ת. אכן כן."
בהמשך נשאל מנדי האם ביוני 2013, כאשר כתב לבלקין כי הוא מכבד את החלטתו לסגור את החברה, ידע כבר על כל המאמרים שבלקין פרסם ותשובתו הייתה "לא".
מכאן עולה, כי אותם מסמכים אשר צוינו על ידי מנדי במייל מיוני 2013 – היו מסמכים הנדרשים פורמאלית לסגירתה של החברה, כאשר הסכמתו לסגירה הותנתה, כאמור, במענה לדרישות כספיות אישיות שלו ושל יריב.
האינטרס האישי של מנדי מקבל ביטוי גם במיילים נוספים שנשלחו למשיבים לאחר מכן.
מש/2 – מכתב מיום 20.8.13 אשר נשלח על ידי יריב למשיבים הנושא את הכותרת "בקשתכם לפרק את חברת קנריוס בע"מ".
במכתב זה נאמר על ידי יריב כי התלבט רבות לפני הוצאת המכתב וכי חשב לא להעלות את הנושאים המפורטים בו וכי "...אפעל בשקט לפירוק החברה כבקשתכם".
עם זאת, ציין יריב במכתב כי לפני מספר ימים התגלו לו דברים בגינם הוא פונה למשיבים לפני פירוק החברה.
בהקשר זה, נאמר כי המשיבים הם בעלי המניות העיקריים והגדולים של החברה והם היו אמורים להרוויח הן מהיותם בעלי מניות והן מתגמולים שתשלם החברה לאוניברסיטאות.
מבנה החברה הוסכם על סמך אמון מוחלט של המבקשים במשיבים, כאשר כולם פועלים מתוך אינטרס משותף של החברה ורואים בה את הצינור למימוש המסחרי של ה- IP.
עוד צוין במכתב כי הוצאות החברה שולמו תמיד על ידי מנדי ויריב.
הודגש, כי יריב שימש בפועל כמנכ"ל החברה וניהל את ההיבטים העסקיים שלה; נסע לכנסים ויצר קשרים עם משקיעים פוטנציאלים – כל זאת ללא תמורה.
עם זאת, התברר למבקשים בשנת 2011 כי המשיבים הפרו את חובתם כדירקטורים ולא היפנו לחברה פרויקטים.
יריב כתב כי המבקשים היו עדיין מוכנים לתת במשיבים אמון בהנחה שהם פועלים להצלחת החברה ואינם מסתירים דבר.
לאחרונה התברר כי פורסמו במהלך כל השנים מאמרים והוגשו בקשות לפטנטים – כפי שפורט, למעשה, בבקשת האישור.
בסופו של דבר, לאחר פירוט הטענות הרבות של המבקשים כלפי המשיבים, חזר יריב וציין כי מימון החברה נעשה באופן בלעדי על ידו ועל ידי מנדי, ללא השתתפות כספית של המשיבים.
יריב חזר על הטענה כי הסתבר שהמשיבים הפרו את האמון כלפי החברה כדירקטורים וכלפי המבקשים כבעלי מניות.
"על הפרת אמון זו איננו יכולים לעבור בשתיקה ולא נסכים לה. לכן, לפני שבכלל ניתן יהיה לדון בפירוק הפורמאלי של החברה, מן הראוי יהיה להסדיר את חובכם כלפינו הן בגין התגמול עבורי; הן בגין ההוצאות השונות שהוצאנו במהלך השנים והן בגין הפסדי הכנסות פוטנציאליים... אנו מוכנים להיפגש כדי לדון בהסדר אפשרי עם שניכם" (ההדגשה שלי – ד.ק.).