פיצויים לפי החוק האירופי
כאמור, התובעים דורשים פיצוי עקב איחור בטיסה מעל שלוש שעות כקבוע בחוק האירופי בעוד חוק שירותי תעופה אינו מקנה פיצוי בגין טיסה שהמריאה באיחור.
בפסיקה נדונה רבות מטרת חוק שירותי תעופה, והדעה נטתה לקביעה כי חוק שירותי תעופה נחקק בהשראת הדירקטיבה האירופאית:
"... בסמוך לאחר ניסוחה וקבלתה של אמנת מונטריאול, שנועדה להאחדה של דיני התובלה האווירית, יזם האיחוד האירופי הרחבה של האפשרות לקבלת פיצוי בהקשרים שבהם לא עסקו האמנות, ולדוגמה: שירותי סיוע למי שמצאו עצמם בשדה מחמת איחור; פיצויים בגין ביטולי טיסות; סירוב להעלאת נוסע לטיסה, וכן שינוי ברמת המחלקה בטיסה (ראו: Regulation (EC) No. 261/2004 (להלן: הדירקטיבה האירופית)). דירקטיבה זו הניבה בשנת 2007 הצעת חוק בכנסת ישראל, המאמצת את עיקריה של הדירקטיבה, תוך התאמות שונות (בגלגולה האחרון של הצעת החוק: הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2011, ה"ח הכנסת תשע"ב 413)" (תא"מ (שלום תל אביב יפו) לימור בר נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 20.04.2016).
הטענה לתחולת הדירקטיבה האירופית בנוסף לסעדים, שמקנה חוק שירותי תעופה, נדחתה:
"... אולם אפילו נניח כי קיים עיונית נתיב צר לפיצוי בגין נזק לא ממוני בקשר עם נזקים שונים הקשורים בטיסה, הרי שלשיטתי בכל מקרה אין מקום לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני אינדיבידואלי בקשר עם איחור בטיסה, שעה שהמחוקק הישראלי התקין את הוראות חוק שירותי תעופה. חוק צרכני זה, כמבואר בהצעת החוק, נועד "להסדיר פיצוי וסיוע לנוסעים שהונפק להם כרטיס טיסה ולא עלו לטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל נסיבות שאינן תלויות בהם, ובתוך כך לקבוע כללים ואמות מידה לזכאותם הן להטבות כספיות והן לסיוע" (ה"ח הכנסת 413 בעמ' 6). זאת, הובהר שם, שעה ש"הדין הקיים אינו נותן מענה ראוי למצב זה", מצב הכולל מבחינת הנוסעים "נזקים שאינם ממוניים הנגרמים להם משיבוש תכניותיהם". וכנלמד מכך: לשיטת המחוקק, נכון למועד התקנת חוק שירותי תעופה, מקור הפיצוי בגין נזק לא ממוני גלום רק בחוק החדש, לא בדין שהיה קיים בעת התקנת החוק. ברור שחוק שירותי תעופה מכיר כמובן בעקרון שמירת הדינים (סעיף 16 לחוק), אולם כאן המחוקק מבקש להתמודד בדיוק עם המצב שלשיטתו אין לו פתרון בדין הקיים, וקבע פיצוי סטטוטורי ואחיד בגין נזק לא ממוני הנובע מאיחור משמעותי דיו בהמראה (או ביטול של הטיסה כליל): לא כעוגמת נפשו האישית של הנוסע או נתוניו האחרים, כי אם בהתאם לאמת מידה אחידה, תלוית מרחק הטיסה המעוכבת, ותו לא. במצב דברים זה, הרי שניסיון לפנות לדינים אחרים לצורך קבלת פיצוי בגין נזק לא ממוני, שלא בחוק שירותי תעופה, ואף לא בחוק תובלה אווירית והאמנות שעליהן הוא נסמך, נחזה מוקשה מאין כמותו. מובן גם שהותרת פתח לפיצוי בגין נזק לא ממוני אינדיבידואלי יבטיח ליטיגציה בהיקף ניכר, שלא לצורך, דווקא כאשר המחוקק עמל על ייתור אותן התדיינויות משפטיות בדרך של קביעת מנגנון פיצוי אחיד ופשוט ביותר. מכאן שלשיטתי אין מקום לאפשר פיצוי בגין נזק לא ממוני הנובע מאיחור (עד כדי ביטול) טיסה, שלא בהתאם להוראותיו של חוק שירותי תעופה. ראוי לציין כי התובעות, אף לאחר שניתנה להן השהות לכך, לא הצליחו לאתר בפסיקה ולו מקרה אחד שבו בית המשפט ראה לפצות נוסע שטיסתו עוכבה בגין נזקו הבלתי ממוני, שלא בהתאם לפיצוי הסטטוטורי שבחוק שירותי תעופה, וזאת כמובן במועד מאוחר להתקנתו של חוק זה בשנת 2012" (תא"מ (שלום ת"א) 65439-03-17 ימית רות ברמי נ' קרן הדרים בע"מ (25.07.2017, פורסם בנבו).