אל על לא קיימה את חובת היידוע המוטלת עליה, מכח סעיף 14 (ב) לחוק שירותי תעופה, לפיה זכאי הנוסע לקבל מסמך, המפרט את זכותו להטבות.
על כן אני קובעת כי אל על לא פעלה בהתאם לסעיפים 7 א' ו-14(ב) בחוק שירותי תעופה ובכל מקרה, לא מילאה אחר הנדרש בהטבה זו לפי ס' 3(א)(1)(א) לחוק שירותי תעופה.
התובעים לא הציגו ראיות להוצאות כספיות על מזון ושתיה, אך יש להניח, שמשום ששהו בשדה התעופה כשמונה שעות בסך הכל, הוציאו שני התובעים הוצאות סבירות בגין ארוחה ושתיה.
בגין אי מתן שירותי סיוע: מזון, משקאות ושירותי תקשורת, והפרת חובות גילוי עפ"י סעיפים 7(א) ו-14(ב) לחוק שירותי תעופה, אני פוסקת לשני התובעים יחד, לפי הערכתי, פיצוי בסך 300 ₪.
פיצויים לדוגמא
סעיף 11(א)(1)(ג) לחוק שירותי תעופה קובע כי לבית המשפט סמכות לפסוק לנוסע פיצויים שאינם תלויים בנזק, בסכום שלא יעלה על 10,280 ₪ אם מצא כי: "לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו המריאה באיחור, בניגוד להוראות סעיף 7".
סעיף 11(ב) לחוק שירותי תעופה קובע כי, בבואו של בית משפט לפסוק פיצויים לדוגמא, עליו להתחשב בין היתר בשיקולים הבאים: אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; עידוד הנוסע למימוש זכויותיו; היות ההפרה הפרה חוזרת; חומרת ההפרה ונסיבותיה; שוויה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה.
דוגמה קרובה לענייננו נדונה בת"ק (תביעות קטנות עכו) 18734-11-15 איריס אריכא נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (23.02.2016, פורסם בנבו) ונקבע:
"לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לכך שהנתבעת סיפקה לתובעים רק חלק משירותי הסיוע המנויים בסעיף 3(א)(1) לחוק שירותי תעופה, לא יידעה את התובעים באשר לזכותם להטבות, כמתחייב מהוראות סעיף 14 לחוק שירותי תעופה ולא טרחה לפנות אל כל נוסעי טיסת מס' 572 LY על מנת לבדוק אם יש ביניהם נוסעים המוכנים לוותר על מקומם בטיסה, כמתחייב מהוראות סעיף 5 (א) לחוק שירותי תעופה – ובעניין זה אני מעדיף את גרסת התובעים והעד מטעמם, על פני גירסת הנתבעת, שלא נתמכה בשום ראיה (נציגת הנתבעת שהופיעה בדיון לא היתה נוכחת בשדה התעופה בבוקרשט ולא יכלה להעיד מידיעה אישית על מה שאירע שם) – אני סבור שיש מקום לפסוק לתובעים פיצוי נוסף, זאת, בין היתר, מכח סמכותי עפ"י הוראות סעיף 11 (א)(1)(א) לחוק שירותי תעופה. בנסיבות המקרה, אני מעריך את הפיצוי הנוסף שיש לפסוק לכל אחד מהתובעים בסכום של 2,500 ₪".
במקרה דנן קבעתי לעיל כי הנתבעת לא עשתה דבר ליידע את התובעים בשדה התעופה בסופיה על ההטבות, להן הם זכאים, ובוודאי לא נתנה אותן. הנתבעת אף התנערה מחבותה ונציגת הנתבעת שהגיעה רק בסמוך לשעת הטיסה, שהתאחרה, "נופפה" אותם, כמילות התובע. הנתבעת היתה מודעת לנסיבותיהם של התובעים המבוגרים וחברי קבוצתם, אך לא פעלה כחוק. אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה לכל אחד מהתובעים בסכום של 3,000 ₪.