כאמור לעיל, ולאור כניסת חוק שירותי תעופה לתוקף, האחריות של סובב עולם הינה כלפי אל על, ורק בשל המחדל בקבלת ההודעה ומסירתה לנוסעים. אני מחלקת את האחריות ביניהן בחלקים שווים.
הנזק הנטען
נסיעה במונית מיוחדת משדה התעופה בן גוריון לחיפה
התובעים טענו כי לאור הנחיתה המאוחרת בארץ, הגיעו לאחר כניסת השבת, ונאלצו לקחת מונית מיוחדת לביתם בעלות של 600 ₪, כיוון שתנועת הרכבות הסתיימה. התובעים לא הציגו קבלה להוכחת טענה זו, אולם אני מוכנה לקבלה ואנמק.
אין חולק כי הטיסה המריאה באיחור ביום 30/6/17, יום שישי, בשעה 16:36 ונחתה בקירוב לשעה 18:45 בישראל (סעיף 2.3 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת), כך שהתובעים הגיעו בזמן כניסת השבת או בסמוך לכך. ידוע כי רכבת ישראל מפסיקה שירותיה זמן רב לפני כניסת השבת, ובשעה זו אין רכבות היצאות משדה התעופה (ראו אתר רכבת ישראל www.rail.co.il). על כן, אני מקבלת את טענת התובעים כי נאלצו לקחת מונית לביתם. אף הסכום לו טענו, הינו סביר ועומד בהתאם לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, ולחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי״ח–1957. במחשבון אתר רשות שדות התעופה (www.iaa.gov.il) המחיר השנה לשני נוסעים בגירים ומזוודה אחת או שתיים הינו בסביבות 620 ₪.
על כן אני קובעת כי בגין הוצאה בלתי נמנעת זו, יוחזר להם תשלום בגין המונית בסך 600 ₪.
אספקת מזון, שתיה ושירותי תקשורת לפי סעיף 7(א) לחוק שירותי תעופה:
בדיון שהתקיים לפניי ביום 3/1/18, העיד התובע כי נציגת אל על הגיעה רק לקראת ההמראה, בסביבות השעה 15:30, הודיעה אודות העיכוב ו"נופפה" אותם בשקט. כשעלו למטוס קיבלו סנדוויץ ובקבוק מים ושתיה חמה במקום ארוחת שבת (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 18-22). על כך טענה נציגת אל על כי בטיסה לא הוגשו ארוחות אלא כריך ושתיה קלה/חמה במסגרת פרופיל השירות של סופיה וכך גם היה מוגש אילו הטיסה הייתה יוצאת במועד המקורי, כדבריה "אני מתייחסת לנושא במטוס לא מוגשות ארוחות סעודות השבת, אלא פרופיל השירות של סופיא הוא כריך ושתיה קלה/חמה, הוגש בדיוק אותו פרופיל שירות שהיה מוגש גם אם הטיסה הייתה יוצאת במועדה המקורי" (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 23-26).
כאמור, אין מחלוקת כי הטיסה המריאה באיחור של מעל חמש שעות. לשון סעיף 7(ב) הגדירה פרק זמן איחור של עד שעתיים כמזכה בקבלת שירותי הסיוע, ולפיכך היו התובעים זכאים לקבל את ההטבות. בסעיף זה אין תנאי או חריג כלשהו אשר פוטר את מפעיל הטיסה או את המארגן מחובותיו לספק שירותי סיוע, כדוגמת סעיף 6(ג) לחוק שירותי תעופה אשר קובע כי במקרה של טיסה שבוטלה, אם יוכח כי הנוסע קיבל הודעה על כך ממפעיל הטיסה או מהמארגן, יהיו פטורים האחרונים ממתן פיצוי כספי. על כן, אל על עשתה דין לעצמה בכך שהחליטה באופן שרירותי עבור התובעים כי מכיוון שהודיעה לסובב עולם, אינם זכאים למזון ושתייה בשדה, ואף לא יידעה אותם בדבר זכותם לכך. טענת אל על לפיה תשפה את התובעים כנגד קבלות, אינה יכולה להיחשב הגנה הפוטרת אותה מחובתה לספק שירותים אלה בזמן אמת. התובעים מסרו גירסה מפורטת של האירועים בשדה התעופה, שנתמכה מדו"ח הנתבעת בשדה התעופה סופיה, נספח א' לכתב ההגנה. התובעים ציינו את שם הנציגה אליה פנו בבקשה לקבלת ההטבה המגיעה להם ונדחו (סעיף 7 לכתב התביעה). אל על הסתפקה בהכחשה סתמית, טענה כי שירותי תקשורת עמדו לרשות הנוסעים כל העת במשרדי הנתבעת בשדה התעופה (סעיף 2.10 לכתב ההגנה) ולא התייחסת למתן מזון ומשקאות בשדה התעופה. הדו"ח, נספח א' לכתב ההגנה תומך בטענת התובעים כי הגיעו לשדה התעופה מוקדם בבוקר, רק אז קיבלו את ההודעה. כותב הדו"ח מציין זאת, ומציין כי הנוסעים המבוגרים הושפעו לרעה מהנסיבות וצפויות תלונות רבות.