לגרסת התובעים, לאחר שהמשא ומתן הגיע לכדי מבוי סתום, איימו הנתבעים לנקום, להראות לתובעים "חור שחור מהו" (היקף התחיבויות קבוצת הפוסט לא היה ברור ועזור השתמש, במהלך המו"מ בין הצדדים, בביטוי "חור שחור" לתיאור היקף התחייבויות קבוצת הפוסט) – ו"להרוס את התובעים". הנתבעים הכחישו את הדברים.
ביום 20.1.05, לאחר כישלון המשא ומתן, הגישה קאנווסט בקשה לאיגוד הבוררות האמריקאי לפתיחת הליך בוררות בניו-יורק כנגד מרקעי תקשורת, בטענה כי מרקעי תקשורת ועזור הפרו את התחייבותם, המעוגנת בזיכרון הדברים, להמשיך ולנהל משא ומתן בתום לב לחתימת הסכם מפורט לרכישת קבוצת הפוסט. קאנווסט טענה, כי לאחר שקבוצת הפוסט כבר הייתה בידיו, וכתנאי להכנסת קאנווסט לעסקה, דרש עזור לשנות את התנאים העיקריים שנקבעו בזיכרון הדברים. כך, בין היתר, תבע עזור כי קאנווסט תהייה במיעוט בחברה המשותפת וכי לקאנווסט לא תהא הזכות לקבוע את המדיניות האדיטוריאלית של העיתון. בד בבד עם הבקשה, הגישה קאנווסט בקשה לצו מניעה זמני לבית המשפט בניו-יורק כנגד מרקעי תקשורת, במסגרתה ביקשה, בין היתר, לאסור על מרקעי תקשורת לבצע פעולות הקשורות בניהול השוטף של קבוצת הפוסט וכן לאסור על עשיית דיספוזיציה במניות או בנכסים של קבוצת הפוסט.
ביום 11.2.05 הגיש עזור המרצת פתיחה, בבית המשפט המחוזי בירושלים, כנגד הפלשתיין פוסט בע"מ, הג'רוזלם ריפורט פבליקיישנס בע"מ וקאנווסט, במסגרתה ביקש מבית המשפט להצהיר, בין היתר, כי הוא בעל הזכויות המלאות במניות הפלשתיין פוסט בע"מ וכי זכויותיו נקיות מכל זכות של צד שלישי, לרבות של קאנווסט (ה"פ 4043/05) [פורסם בנבו].
--- סוף עמוד 6 ---
מאוחר יותר, הגישה קאנווסט בקשה לתיקון תביעתה בבוררות בניו יורק (ולתיקון הבקשה לצו מניעה) על מנת לצרף את עזור להליך.
הליכי הבוררות בניו-יורק הסתיימו, בסופו של יום, בהכרעה לטובת מרקעי תקשורת ועזור, ובפסק הבוררות הסופי שניתן על ידי הבורר ג'ון וילקינסון ביום 30.5.06, נדחו כל טענותיה של קאנווסט כנגד התובעים. הבורר מצא, כי זיכרון הדברים שעליו חתמו הצדדים אינו עולה לכדי הסכם מחייב, אולם הוא מהווה התחייבות לנהל משא ומתן בתום לב לכריתתו של הסכם מחייב. כפי שהבהיר הבורר בפסק הבוררות, התחייבות כאמור חוסמת צד מלהתכחש לעסקה, או לנטוש את המשא ומתן, או לעמוד על תנאי שאינו עולה בקנה אחד עם ההסכמה המקדמית. הבורר הגיע לכלל מסקנה, כי התובעים לא הפרו את התחייבותם לשאת ולתת בתום לב ועל כן לא הפרו את זיכרון הדברים (פסק הבורר צורף כנספח א' לתצהיר עדות ראשית של גולן מטעם התובעים).