were prepared to proceed.
יש לציין כי איש מאותם אנשים שלטענת מר לייפסיק פנו אליו בעניין זה לא הוזמן לעדות, והוא אף לא נקב בשמותיהם. ובהמשך הוסיף והעיד מר לייפסיק:
Q. But there are legal, you are doing this when you have the legal proceeding going on, the arbitration going on in New York, so if you believe that you are right, you should wait until the end of the arbitration and that’s said we won. But during the arbitration to, look, Israel is very small country, you don’t have businesses here prior to the Jerusalem Post, why do you care? I mean why spend money on what the Israeli public might think or might read in the newspaper while the proceedings are going on, and they will have an ending this way or another.?
A. Well we have the Asper foundation, the Asper family had done business in Israel before, they had made an attempt to buy channel 2 before, they have a variety of business parties that they were engaged with from time to time, the Asper family that’s the controlling share holder of CanWest had 4 or 5 philanthropic enterprises in Israel, I refer to them in affidavits the Asper foundation had a number of community action centers they had been supporting a number of endeavors to establish the … center.
Q. But, ok but having,
A. Our reputation was important…
Q. Lets say that this is all correct and there are philanthropic enterprises going on in Israel, it doesn’t have any connection, you can have, you can be very philanthropic and break a contract, ...
A. It was also your honor a reaction to an article that had appeared very early on in the proceedings there was an article that appeared in Haaretz in January the 26th.
Q.Yeah נ/6, אוקי.
A. Where it was reported that CanWest was reneging on the deal that it had walked away and was not prepared to proceed it also made a reference that CanWest was going to take an editorial direction to the paper to turn it into a hard right newspaper. It also suggested that we were out to fire the editor who, by the name of David Horowitz and this appeared in the newspaper and it became apparent to us that there was going to be media attention to these proceedings, and we felt it was important that the other side of the story should have equal treatment.
Q. But saying that the family is philanthropic is not the other side of the story.. You can be philanthropic and be very right wing you can be philanthropic and fire the editor you can be philanthropic and break a contract?
A. But no I think it was important for us to let people know that our reputation was one that was now being disparaged by this article that appeared in January the 26, it was important for a variety of reasons that people who were employed at the Jerusalem post had thought we had all abandoned them that we were not going to, that we had reneged on our deal, we were not going to be around, we were asking them to hold on for the event of success of the post and
--- סוף עמוד 19 ---
we needed to give some sort of encouragement that we were not folding our tent and going home."
הכתבה אליה מתייחס מר לייפסיק בעדותו (הוגשה וסומנה נ/6), מתארת "מחלוקות קשות בעניין השליטה בעיתון ובקביעת מדיניותו". הכתבה מציינת כי קאנווסט פתחה בהליכי בוררות ואף נאמר בה במפורש כי: "החברה הקנדית טענה [במסגרת הבוררות] כי מרקעי תקשורת הפרה באופן חד צדדי את ההסכם לרכישה משותפת של "ג'רוזלם פוסט". הידיעה גם מפרטת כי לטובת חברת קאנווסט ניתן צו מניעה זמני בית המשפט בניו-יורק המונע ממרקעי תקשורת למכור או להעביר נכסים של קבוצת הפוסט. הכתבה מפרטת בפירוט רב את תוכנו של צו המניעה. כתבה זו היא היחידה, אולי, בסיפור כולו, המציגה את עמדת שני הצדדים, מפרטת את מהות הסכסוך, חילוקי הדעות בין הצדדים וההליכים המתנהלים. לא ניתן לתת אמון בעדותו של לייפסיק לפיה כתבה זו היא שהניעה את הנתבעים להתקשר עם מורל תקשורת רק לצורך הצגת הצד של קאנווסט, שכן כתבה זו מציגה באופן אובייקטיבי את טענות שני הצדדים.
הנתבעים הצהירו, כי ההוראות וההנחיות שנתנו למורל תקשורת היו להביא את הצד שלהם בסיפור לידיעת הציבור, כי הם לא אישרו כל פעולות אחרות מכל סוג שהוא וכי כאשר מורל תקשורת הציעה תכנית שכללה דברים אחרים, הם דחו אותה מכל וכל ובלשונם:
"Thus, our instructions to Moral Zur were to bring information about the case, from our perspective, to the Israeli media. We never approved any other action of any nature, and when Motti Morel did propose a plan that involved other things, we rejected it out of hand.
(ראו סעיף 12 לתצהיר לייפסיק. נוסח זהה מופיע בסעיף 12 לתצהיר אספר).
באשר לאופן שבו, לטענת הנתבעים, נדחתה תכנית המשחק "מכל וכל" הצהיר אספר, כי הדבר נעשה במהלך שיחת וועידה טלפונית, אשר התקיימה בין אספר, לייפסיק, רונן ומורל, במועד כלשהו בין תכנית המשחק מיום 2.2 למסמך ההתקשרות מיום 3.2:
".. We subsequently had a conference call with the other defendants and with Motti Morel, and we told him we have to refute negative things being said about us and also have him forward us clippings of newspaper articles about our dispute with the plaintiffs. However, in terms of the aggressive steps the plan recommended we said we wanted to take the high road and just make sure people know our side of the story. Nothing else had anything to do with what we wanted to accomplish."
(ראו הפסקה השנייה בסעיף 12 לתצהיר אספר. ראו גם סעיף 22 לתצהיר לייפסיק).
היינו, לטענתו, הנתבעים דחו את תכנית המשחק וביקשו ממוטי מורל ללכת בדרך המלך: High Road"". אותה "High Road", משמעותה, לשיטת אספר היא להמנע מנקיטה בצעדים שליליים או אגרסיביים (פרוטוקול מיום 9.1.12 עמ' 95 ש' 19-24):
--- סוף עמוד 20 ---
".. Well, what do you think taking the high road is? Taking the high road is not doing anything negative or aggressive other than what we wanted to accomplish which is to get our side of the story, we can express it different ways and different testimony but it was all, it all means the same thing..."
ובהמשך (עמ' 96 ש' 24 עד עמ' 97 ש' 6):
".. Well I can only repeat myself, it’s the same, it means the same thing. Rejecting it, rejecting it out of hand, saying no, taking the high road, taking the high road is a very, you know a very often used term in business which means don’t get into the gutter, don’t do things that are unbecoming of a public company or a reputable company, and that’s what it all means, that’s why it means the same thing."
אין מקום לקבל את גרסת הנתבעים לעניין זה, בעיקר לאור העובדה שהנתבעים העידו כי נוהלה שיחה ארוכה בין כל המעורבים, ויום לאחריה נחתם מסמך ההתקשרות. בין לבין אין כל מסמך המסכם את השיחה ומבהיר כי הנתבעים דחו את התכנית.
התרשמתי כי העדים מטעם הנתבעים מהלכים בין הטיפות ומנסים לשכנע כי באמירה עמומה של: “take the high road” התכוונו לדחות מכל וכל את תוכנית המשחק. יש להדגיש כי עדות זו סותרת את עדותו של מוטי מורל, שאף כי הרבה לומר כי אינו זוכר אלו צעדים ננקטו, ציין במפורש כי את סוגית העלמות המס האפשריות העלו הנתבעים, וכן כי בפועל פנתה מורל תקשורת, לאחר אישור התכנית, לאנשי עסקים עמם היה מר עזור בקשר כדי לנסות ולקבל עוד ראיות על טקטיקות עסקיות פסולות. היינו, לפחות חלק מהפרטים בתכנית, לא רק שלא נדחו מכל וכל, אלה שהועלו במפורש ע"י הנתבעים ובחלקם אף בוצעו.
אני סבורה, כי אם אספר ולייפסיק אכן היו מבקשים לדחות את תכנית המשחק, הם לא היו מסתפקים באמירה העמומה: "take the high road", שנאמרה במהלך שיחת ועידה טלפונית. סביר הרבה יותר, כי אספר ולייפסיק היו טורחים להעלות על הכתב את סלידתם המפורשת מהתכנית. על אחת כמה וכמה, כאשר מביאים בחשבון כי המדובר בתכנית משחק מפורטת לפרטי פרטים, המשתרעת על פני ארבעה עמודים, אשר מטרתה הגלויה והמוצהרת הינה פגיעה בשמו ובעסקיו של עזור. כך בעיקר לאור העובדה כי במערכת היחסים בין הנתבעים למורל תקשורת הועברו מאות תכתובות דואר אלקטרוני.
לייפסיק נשאל מדוע אין ולו מייל אחד בעניין, והשיב (פרוטוקול מיום 9.1.12 עמ' 58 ש' 24 עד עמ' 60 ש' 24):
"Q. Ok, as I understand there is nothing in writing rejecting or approving right?
A. Right, well we had, yes we rejected this we had a telephone conversation to which I was attending, Mr. Morel was attending, Mr. Asper was attending, Mr. Ronen was attending, we had a discussion, I had, and this came up as part of our telephone converse, and the elements of this we took a look at prior to I had a
--- סוף עמוד 21 ---
discussion and came to the meeting and we told Mr. Morel this was not what we were looking for him to do, so we did reject it.
Q. But did you have anything new. did he [Morel] come up with…something different?
A. No, What we had was my amendment of the retainer letter that he had presented and we put into the retainer letter the essence of what we wanted Mr. Morel to do which was really two fold, one to produce a public relations component to get the CanWest story out, and the second component was to asses this in the arbitration. So in effect we embodied what we wanted into a retainer letter and concurrently told Mr. Morel that we did not want to have any part of…
Q. Ok, so I would expect that if you decline it as you said out of hand that you would have something else as detailed on the two fold things that you just told us about.
A. We didn’t think we needed anything beyond that because we would have the conversation, and all of us were present and all of us were satisfied that Mr. Morel understood what we were proposing that he would be doing.
Q. Ok.
A. He didn’t find any need he understood, we had a very lengthy conversation, exactly what we said and I think I said in my affidavit that we were very comfortable with the process that we were moving towards in arbitration, we wanted, we wanted him to focus on the elements of our public relations getting our story out and we wanted him to contend with the systems in the arbitration. Lots of things that were in there that were completely over the top and some people council and from the company’s perspective we will not engage in those kind of activities.
Q. O.k.
A. And he understood us."
לייפסיק אישר, כי בתקופה הרלבנטית הוחלפו בין הצדדים מאות (ואולי אלפי) תכתובות של דואר אלקטרוני. אם אכן היה ממש בגרסת הנתבעים, בוודאי היה ניתן למצוא ביטוי להסתייגותם המפורשת מתכנית המשחק ולו באחת מבין אותן מאות תכתובות של דואר אלקטרוני, בין מלכתחילה, בין בדיעבד, אולם לא כך הם פני הדברים בענייננו.
הסברו של לייפסיק, כי הסתפק בדברים שנאמרו בעל פה בשיחת הוועידה הטלפונית ובהסכם שכר הטרחה עם מורל תקשורת, אינם משכנעים, וזאת בלשון המעטה (שם, עמ' 61 ש' 1 עד עמ' 63 ש' 6):
Q. Even the engagement with Mr. Morel the contracting Mr. Morel took several e-mails and letters but in no letter in no e-mail, nothing can we find that fact that you that is claimed now that you rejected that game plan out of hand or, or having discussed it or having making sounds of decide of any detail in that plan.
A. Mr. Morel decided that he wanted to engage in trying to present to us something that was going to impress us and he had lots of things in there that we took a look at and said it was
--- סוף עמוד 22 ---
completely uncontainable and it wasn’t something that we were going to engage in, and we simply told him emphatically on a telephone call we are not going to be doing any of this, we don’t want to be engaged in a game plan and we felt that was sufficient, I mean obviously in retrospect I wish we had made it a part of the written communication, but to be honest we didn’t think we needed to build a record in relation to our activities because he well understood as did Mr. Ronen