"ראוי היה להם לשובתים, עת החליטו שלא להעתיק את האניות מן הרציף, לשקול השפעת המעשה על המערערים ודומיהם. לא זו בלבד שהשובתים יכלו לצפות
--- סוף עמוד 31 ---
שייגרם נזק לצד שלישי עקב השבתת האניות, אלא הם חזו את הנזק והתכוונו שאותו צד שלישי יינזק...."
כך גם במקרה שלפניי, הנתבעים חזו את הנזק והתכוונו שעזור יינזק.
מאוחר יותר בע"א 2034/98 אמין נ' אמין, נג(5) 69 (1999, להלן: עניין אמין) נקבע הדבר במפורש. באותו מקרה דובר בתביעת פיצויים שהוגשה על ידי ילדים כנגד אביהם אשר גרם להם נזקים נפשיים חמורים כתוצאה מהפקרתו אותם. כב' השופט י' אנגלרד קבע (בעמ' 81 לפסק הדין):
"המחדלים של האב עולים כדי התנהגות בלתי סבירה, בלשון המעטה. העובדה כי האב חדל מלדאוג לילדים מתוך כוונה אינה גורעת מן האפשרות כי נתקיים יסוד ההתרשלות. כי ההתרשלות, במובנה הטכני, יכולה לכלול גם מעשים ומחדלים מכוונים, משום שהמבחן לקיום ההתרשלות הוא אי-הסבירות של ההתנהגות והצפיות של הנזק."
[הדגשה במקור]
עוד ראו: נילי כהן, "נזקי שביתה, הרשלנות הזדונית, הנזק הכלכלי וגרם הפרת חוזה" עיוני משפט יד, 173, 176, 177, 185 (תשמ"ט).
אמנון רובינשטיין ודניאל פרידמן, "אחריות עובדי ציבור בנזיקין" הפרקליט כא 61 (1964) שהופיע שוב בספר דניאל–עיונים בהגותו של פרופסור דניאל פרידמן 881 (תשס"ח), ציינו (בעמ' 887 לספר דניאל):
"לרשלנות כעילת תביעה בנזיקין משמעות רחבה יותר ופירושה התנהגות הנופלת מסטנדרט מסויים שנקבע בדין. המיבחן הוא אובייקטיבי.... התנהגות שאינה תואמת את קנה המידה האוביקטיבי מהווה הרשלנות ואחת היא אם המניע להתנהגות זו הוא רצון מכוון, או אי אכפתיות או חוסר תשומת לב"
(הדגשה שלי – מ' א' ג')
יצחק אנגלרד, "אחריות עובדי ציבור בנזיקין", בתוך: ספר דניאל–עיונים בהגותו של פרופסור דניאל פרידמן 901, 907 (תשס"ח), מציין כי רעיון זה של המחברים שנדחה בהתחלה, כמפורט, ע"י פרופ' טדסקי אומץ לבסוף ע"י בית המשפט העליון בפסקי הדין בעניין מפעלי רכב אשדוד ואמין.
יודגש כי בהצעת חוק דיני ממונות, תשע"א-2011 (להלן: הצעת חוק דיני ממונות או הקודקס האזרחי), מוצע כי רשלנות תכלול מעשה מכוון וכלשון ההצעה:
"461. רשלנות
(א) רשלנות היא התרשלות הגורמת נזק לאדם, שכלפיו חייב המזיק בנסיבות הענין חובה שלא להתרשל.
(ב) התרשלות היא מעשה, לרבות מעשה שנעשה במתכוון, שאדם סביר לא היה עושה בנסיבות העניין.[הדגשה שלי – מ' א' ג']