בסיכומים טען ב"כ התובעים כי במקרה כזה קיימים קשיי הוכחה ויש צורך להעריך גם את הנזק הממוני על דרך האומדנה. ייתכן כי קשה להביא ראיות להעריך במדויק את גובה הנזק הממוני, אך התובעים לא עמדו ולו בנטל מינימאלי לעניין זה. יכולים היו התובעים להביא לעדות מי מבנק לאומי לעניין זה. יכולים היו להצביע על מסגרת האשראי שלהם. יכולים היו, לכל הפחות, להראות כי לא ניתן היה לרכוש את המקרקעין ממקורות אחרים. בנסיבות אלו, כאשר התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח קיומו של נזק ממוני, אין מקום כי בית המשפט יחליף ראיות שניתן היה להציג בפסיקה על דרך האומדנה (ראו לעניין זה ע"א 345/03 דן רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש ז"ל [פורסם בנבו] (2007)). בע"א 1326/07 המר נ' קופת חולים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 28.5.12), ציין כב' המשנה לנשיא, השופט א' ריבלין כי: "ככלל נוהגת הפסיקה גמישות בעניין הוכחת יסוד הנזק, במיוחד מקום בו קיימים קשיי הוכחה אינהרנטיים שאינם תלויים בניזוק." אולם במקרה זה קשיי ההוכחה תלויים בניזוק. הכוונה אינה להחליף ראיות שיכול היה תובע להמציא, אלא בהעדר אפשרות להביא ראיות כלל ועיקר. לא זה מצב הדברים במקרה שלפנינו.
--- סוף עמוד 37 ---
ב. נזק שאינו ממוני
התובעים טענו לנזק שאינו ממוני. לפגיעה באמינותו ומהימנותו של אלי עזור כאיש עסקים ובשמה הטוב של מרקעי תקשורת כתוצאה מתכנית המשחק כולה. לדבריהם מדובר בבטן הרכה והכואבת, שכן אמינות ומהימנות הם התכונות החשובות ביותר לאנשי עסקים. נזק זה, אכן, כפי שטענו התובעים לא ניתן להוכיח. אין אנו יודעים למי פנה משרד יחסי הציבור. מוטי מורל בעדותו אמר שמשרדו פנה לאנשים מסוימים, אלו וודאי סיפרו על הפנייה לאחרים. אין אנו יודעים אם כל הפרטי תכנית המשחק בוצעו, אך אנו יודעים מעדויות הנתבעים כי הם עצמם היו בקשר עם אנשים מהתחום, עם חלק מהעובדים הבכירים בקבוצת הפוסט, עם אחרים שהתכוונו לרכוש מאלי עזור מניות, ולכולם הבהירו כי עזור אינו מהימן ואסור לעשות עמו עסקים. זו למעשה הייתה מטרת תכנית הפעולה. לפגוע קשה באלי עזור כך שיכנע ויתן לתובעים את מבוקשם במסגרת העסקה לרכישת קבוצת הפוסט.
(1) כללי
בנזק שאינו ממוני יש להוכיח כי התובע סבל נזק, להצביע על הקשר הסיבתי בין העוולה לנזק ולהראות כי המעוול צפה את הנזק. סעיף 2 לפקודת הנזיקין מגדיר נזק כך: "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה". בפסיקה נקבע כי הגדרה זו כוללת נזק כלכלי טהור ונזק נפשי טהור (ראו למשל ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113, 139-143 (1985, להלן: עניין גורדון). יצחק אנגלרד, אהרן ברק ומישאל חשין, דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית 161-163 (גד טדסקי עורך, מהדורה שנייה, התשל"ז, להלן: תורת הנזיקין) מציינים כי: "הנזק במובנו הרחב ביותר הוא כל הפחתה וכל חיסור ברכושו של אדם או בהנאתו הרוחנית". ישנן עוולות (הסגת גבול, מטרד לציבור, תרמית, שקר מפגיע וגרם הפרת חוזה), הקובעות כי בהעדר נזק ממון לא ינתן פיצוי בגין ביצוע עוולות אלו (לעניין זה ראו: Israel Gilead, "Tort Law", in The Law of Israel: General Surveys 482 (Itzhak Zamir & Sylviane Colombo, eds., 1996), להלן: Gilead, Tort Law).