דברים אלו יפים ביתר שאת היום לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שהעלה את כבודו של אדם למעמד של זכות חוקתית. בהתאם נקבע בהצעת הקודקס סעיף 563 הקובע: "נגרם לנפגע נזק שאינו נזק ממון, והוא אינו תוצאה של נזק גוף, רשאי בית המשפט לפסוק לו פיצויים בשל נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין."
גם החששות מפני הכרה בנזק לא ממוני, כמו הרתעת יתר מפני עיסק בפעילות חברתית רצויה; עלות יתר וסכנה להצפת בתי המשפט, פגיעה בהגינות אם מדובר במזיק שפעל בתום לב סוביקטיבי, פיזור הנזק בהעדר ביטוח כל אלו אינם נתקיימים במקרה בו מדובר בפעולה ופרקטיקה שלילית כשלעצמה ובעוולה המבוצעת בכוונת מכוון.
גלעד, נזיקין, גבולות האחריות, כרך ב', עמ' 938 מציין לעניין זה כי חומרת האשם מאפשרת להטיל אחריות רק במקרים הראויים:
"דרישה לחומרה מיוחדת של אשמה, כהתרשלות חמורה או חוסר תום לב, היא אמצעי אפקטיבי להגבלת האחריות. דרישה זו משמשת הן שיקול להטלת אחריות מטעמי הרתעה והגינות (כאשר הדרישה מתקיימת) והן אמצעי אפקטיבי להגבלת אחריות (כשאינה מתקיימת)"
--- סוף עמוד 39 ---
בע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 17.1.05), נפסק פיצוי בשל מידע שגוי שמסרו רשויות השלטון ביודעין. אף על פי שהדבר לא נאמר מפורשות, נראה כי נפסק פיצוי בגין נזק נפשי – נהגו ביבואנים שלא באורח ענייני והוגן – בהתבסס על היחסים המיוחדים ותלות האזרח ברשות, וכן שהיה מדובר במעשה שנעשה ביודעין. בע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 6.2.06) העריך עורך דין בחסר תשלום מס שבח, והלקוחה פוצתה כיון: "שהמשיב גרם למערערת בהערכתו השגויה צער רב, ולו בשל כך שחיה באשליות לגבי סכום הכסף שיהיה בידה לאחר תשלום המסים". גם כאן הפסיקה מוגבלת ליחסים מיוחדים (עורך דין לקוח) ולמעשה שנעשה ברשלנות חמורה.
במקרה שלפניי יש להכיר בנזק מוגבר שכן היה מדובר במעשה מכוון שכל תכליתו פגיעה בעזור, פגיעה שאכן נגרמה.
(2) קשר סיבתי
אשר לקשר הסיבתי בין העוולה לנזק – במקרים של נזק לא ממוני שאינו ניתן לכימות קשה להוכיח קשר סיבתי. מסיבה זו בעניין דעקה נקבע (בעמ' 608) כי : "אשר לנזק עצמו...קיומו והיקפו עולים מעצם הפרת החובה על ידי המזיק". היינו, הקשר הסיבתי בין העוולה (אי קבלת הסכמה מדעת) לנזק (פגיעה באוטונומיה) טבוע בעצם הפרת החובה על ידי הרופא, ולמעשה הניחו את הקשר הסיבתי (לניתוח זה ראו: אליעזר ריבלין, "פיצויים בגין נזק לא מוחשי ובגין נזק לא ממוני – מגמות הרחבה" 21, 46, ספר שמגר (מאמרים, כרך ג', 2003, להלן: ריבלין, נזק לא ממוני).