הנשיא ברק מדגיש את הקשיים בעניין אמר (שם בעמ' 524):
הנזק הלא רכושי הוא נזק בר-פיצוי. לעתים קרובות נזק זה הוא ניכר, והניזוק זכאי לפיצוי ממשי ולא אך לפיצויי נחמה (ראו לאחרונה ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב זאב [26]). הוא הדין בפיצוי כאשר הנזק הלא רכושי הוא לשם הטוב. על בית-המשפט לעשות מאמץ תוך בחינת כל מקרה לגופו, להעריך את היקף הפגיעה בשם הטוב ולקבוע אותו פיצוי אשר יהא בכוחו, ככל האפשר, להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון לולא פורסם לשון הרע.
כפי שראינו גם הצעת הקודקס אינה מציינת פרמטרים שעל בית המשפט לקחת בחשבון.
סעיף 564 להצעת הקוקס האזרחי, שכותרתו: "פיצויים מוגברים" מאפשר לבית לפסוק לנפגע פיצויים שאינם תלויים בנזק, אם מצא שההפרה נעשתה נעשתה בזדון, כשעיקר כוונתו של המפר הייתה הפגיעה בנפגע. על פי ההצעה מוגבלים פיצויים כאלו בסכום.
במשפט האנגלי ניתן לפסוק פיצויים מוגברים בנזיקין, הנקראים aggravated damages, כאשר התנהגות המזיק ראויה לגינוי מיוחד. ההצדקה וההנמקה לפיצויים מוגברים במצב דברים זה היא כי המניע המכוון, הזדוני, שעמד בבסיס העוולה החמיר את נזקו הלא ממוני של הניזוק (השופט ברק קבע זאת תוך ציון המונח aggravated damages בהתייחס לפיצוי לא ממוני בשל הפרת חוזה בע"א 348/70 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה (4) 31,41 (1981), אולם הרציונל יפה גם לענייננו). מטרת הפיצויים המוגברים היא הערכת הנזק על הצד הגבוה לטובת הנפגע, מקום שהתנהגות המזיק החמירה את הנזק. כך קורה כאשר מדובר במעשה מכוון (ראו לעניין זה: תורת הנזיקין, בעמ' 579. עוד ראו: ישראל גלעד, "הערות להסדרי הנזיקין בקודקס – אחריות ותרופות" משפטים לו 761, 810 (2007).
--- סוף עמוד 41 ---
בדיני החוזים, כאשר הנזק הכלכלי נובע מהפרה בוטה של יחסי אמון או תלות ששררו בין המפר לנפגע, או כאשר הפרת החוזה נעשתה בזדון, או התלוותה אליה התנהגות פוגענית במיוחד, יהיה הנזק הלא ממוני ראוי לפיצוי, גם אם ככלל, כאשר יש נזק כלכלי, אין מפצים בגינו (ראו: שלו ואדר, תרופות בעמ' 302).
הנשיא ברק אימץ את הפיצוי המוגבר במסגרת הפיצוי שנועד להיטיב את נזקו של הניזוק (להבדיל מפיצוי עונשי). בעניין אמר (בעמ' 524), קבע לעניין זה:
"די אם אומר כי גם אם יש לדיני הפיצויים בגין לשון הרע תפקיד מחנך ומרתיע, אין בו, בתפקיד זה, כדי להגדיל את הפיצוי התרופתי מעבר למידותיו הטבעיות. אכן, ההיבט המחנך והמרתיע עשוי למצוא מקום של כבוד בגדרי הפיצוי העונשי, אך מקום שאין תחולה לפיצוי עונשי – וכזה הוא המקרה שלפנינו – אין בכוחו של ההיבט המחנך והמרתיע כדי להגדיל את סכום הפיצויים שהיה מתקבל על-פי הכללים בדבר השבת המצב לקדמותו. בגדר הפיצוי התרופתי ההיבט המרתיע וההיבט החינוכי מוצאים את ביטוים בעצם הטלתה של חובת הפיצויים, בקביעת שיעור הפיצויים על-פי אמות-מידה אמיתיות של השבת המצב לקדמותו ובהגברת הפיצוי מקום שהתנהגות המזיק מגבירה את הנזק. הגדלת הפיצוי בשל טעמים הרתעתיים ומחנכים מעבר לנדרש להשבת המצב לקדמותו תערער את האיזון הראוי בין הזכויות החוקתיות הנאבקות על הבכורה במסגרת דיני איסור לשון הרע."