ד. האם היה בפרסומים נשוא התביעה משום לשון הרע
הפרסומים נשוא התביעה, שעל תוכנם עמדתי לעיל, מציגים את עזור כסחטן, המנהל משא ומתן שלא בתום לב (ראו סדרת פרסומים א'), מפר הסכמים (ראו סדרת פרסומים א', סדרת פרסומים
--- סוף עמוד 47 ---
ב', סדרת פרסומים ג' וכן סדרת פרסומים ה'), איש עסקים שאינו פועל על פי הקודים העסקיים המקובלים בעולם העסקי (ראו סדרת פרסומים ב') ואף נוטה להסתכסך עם שותפיו העסקיים (ראו סדרת פרסומים ד') וכן כמי שנתון תחת לחץ כספי כבד (ראו סדרת פרסומים ג' וכן סדרת פרסומים ה'). ההודעה לבנק לאומי, וההודעה לתקשורת בעניין בנק לאומי מציגה את עזור כמי שמסוכן לנהל עמו עסקים ושכל עסקה עמו – ולא רק עסקה שתבוצע בעניין הג'רוזלם פוסט – עומדת על בסיס רעוע מאד וחשופה לתביעות.
יש לזכור כי פרסומים אלו מקורם במשרד יחסי הציבור מורל תקשורת, ששכרו הנתבעים, והם היוו חלק מתכנית המשחק. מוטי מורל העיד לעניין זה (עמ' 15 ש' 22 עד עמ' 16 ש' 1):
"ש. אני העברתי לך את הנספחים האחרים (ב' – י"ד) לתצהירו של אייל גולן שהיו קטעי עיתונות שונים האם חלקם או כולם נמסרו על ידך.
ת. לא זוכר, על ידי משרדי. בעיקרון אנחנו עשינו את יחסי הציבור של קנווסט.
ש. נספח י"א – הוא נושא כותרת של משרדך.
ת. נכון.
ש. הפיסקה האחרונה מופיעה במרכאות, "כל עסקה שתבוצע.." האם אתה מסכים שפיסקה כזו נועדה לשרת את המטרות של אותה תוכנית משחק שאתם הכנתם.
ת. זה מתאים.."
יש להדגיש כי קיימות מספר הודעות לתקשורת של מורל תקשורת, בעקבותיהן נכתבו מרבית הכתבות (לעיתים ממש באותה לשון עצמה). עם זאת, יש לזכור כי העיתונים שפרסמו את הכתבות לא נתבעו על ידי התובע, ומורל תקשורת נמחקה מכתב התביעה. אתייחס לפרסומים על כן מכוח סעיף 11 (א) לחוק איסור לשון הרע לפיו:
11. (א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דברי לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת.
היינו, יש לראות בפרסומים הוצאת לשון הרע, כיון שהנתבעים, באמצעות מורל תקשורת, הביאו את הדבר לפרסום.
נפסק כי אדם שהביא לידיעה שפורסמה באמצעי התקשורת ישא באחריות לפרסום כמי "שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו" (ר"ע 657/85 רונן נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (4) 499, 500). נקבע כי מי שפונה לעיתון ומוסר מידע במטרה שיפורסם בו מבצע שתי עוולות נפרדות. הראשונה, הפנייה לעיתון המהווה עוולה רגילה של פרסום לשון הרע, שלא באמצעי תקשורת. השנייה, אם העיתון מפרסם את הדברים, מכח הוראת סעיף 11 (א). נקבע עוד כי קיימת הנחה שאדם השולח מכתב לעיתון מתכוון שהדברים אכן יפורסמו (ראו ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, עו"ד, פ"ד כז (2) 225, 235. לאחרונה נדונה שאלה של הבאה לפרסום בהקשר של אתרי אינטרנט. פסיקה זו אינה רלבנטית למקרה שלפניי כי הפרסומים נעשו בעיתונות הכתובה או באתר העיתון באינטרנט). במקרה שלנו כל מטרת תכנית המשחק הייתה להביא ידיעות שליליות לתקשורת נגד התובעים, תכנית שצלחה, ועל כן על הנתבעים לשאת באחריות לכך.