אכן, איני שוללת את האפשרות כי מותב אחר בבית משפט זה היה מחליט כי מדובר בפגם טכני בלבד אשר אינו מצדיק את פסילת ההצעה שהגישה פלג. ואולם, גם אם נכונה טענת פלג, אליה מצטרפות גרימברג והמדינה, כי ראוי היה לפסוק אחרת, הרי שאין מדובר בטעות מהותית המצדיקה קיומו של דיון נוסף [...]
אף לא ניתן לומר כי יש בפסק הדין משום שינוי ההלכה הפסוקה בנוגע לטיבם של פגמים בערבויות המצורפות להצעות במכרז. הלכה זו מתפתחת ומתגבשת בדרכה צעד אחר צעד. הקושי שמעורר פסק הדין, לדעת פלג, אין בו, כאמור, כדי להצדיק בחינה מחודשת של ההלכה. קושי זה ייבחן בבתי המשפט שידונו ביישומו של פסק הדין. כך תתפתח ותתגבש ההלכה המשפטית בעניין" (שם, בפסקאות 14-12).
11. ומהתם להכא. המקרה שנדון בעניין סער אינו זהה למקרה שבפנינו, אך ניתן להפיק ממנו לקח רלוונטי. הצד השווה הוא כי ייתכנו נסיבות שבהן אין ספק לגבי זהותה של האישיות המשפטית, וההבדל בין שֵם המציע לבין האופן שבו הוא נרשם בכתב הערבות הוא חיצוני או קוסמטי בלבד – ובמקרים אלה אין הכרח לפסול את ההצעה. ודוק: אין למצוא בכך היתר להתרשלות בניסוח כתב הערבות. החובה לדייק עומדת בעינה, אך בדיעבד, ובנסיבות הקונקרטיות שהובאו בפנינו, סבורני כי צדק בית משפט קמא כאשר נמנע מלפסול את ההצעה.
12. נוכח האמור, יש לדחות גם את טענותיה הנוספות של המערערת. המסקנה אליה הגעתי איננה מיטיבה באופן כללי עם קבוצת מציעים בהשוואה למציע בודד, והיא נעוצה בנסיבותיו של המקרה ובניסוחו של סעיף 7.1.2 למכרז. הטענה לפיה האופן שבו ערוכה הערבות עלול להקשות על מימושה – היא טענה קלושה שאין לה בסיס הולם. הבנק כבר הבהיר כי מבחינתו אין מניעה לחייב את המשיב 1 בערבות, ומכל מקום מדובר בערבות של קבוצה שחייבת 'ביחד ולחוד' כך שמבחינת עורך המכרז לא היה צפוי כל קושי.
לבסוף, לא נעלמו מעיניי הטענות לפגמים נוספים שנפלו בכתב הערבות: המציעה רוית אמסלם וידר הופיעה בכתב הערבות כ"וידר רוית"; ורון גלזר הופיע כ"גלזר רון (גרשון)". ועדת המכרזים לא התייחסה לכך בהחלטתה, אך גם אם נניח שיש מקום להידרש לכך כיום, הדברים שנאמרו לעיל בעניינו של המשיב 1 – יפים גם כאן, ובניגוד לטענתם של המערערים אינני סבור כי ניתן להצביע על הצטברות של פגמים שצריכה להוביל לפסילת ההצעה.
13. טענה נוספת שהעלתה המערערת, היא כי על פי המכרז נדרשה ערבות "עד לתאריך 25.03.18 ועד בכלל", ואילו בכתב הערבות חסרות המילים "ועד בכלל". בערעור נטען כי הבדל זה מעורר "שורה של סימני שאלה", והמערערת תמהה אם מדובר בהשמטה מכוונת, ואם כן מה הכוונה שמסתתרת מאחוריה. ואולם, בהינתן שגם המערערת לא טענה שיש להבדל זה נפקות מעשית כלשהי, סבורני כי התמיהות לאו תמיהות הן, וכי השמטת המילים "ועד בכלל" איננה יכולה לשמש הצדקה לפסול את הצעתם של המשיבים. כפי שנאמר בעע"מ 6200/07 פ.פ.ס ריהאב בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.05.2008): "קריאה פשוטה של שני הנוסחים מובילה למסקנה כי למרות השוני הסמנטי בשני הנוסחים, מדובר בכתב ערבות זהה במהותו ובהשלכותיו האופרטיביות לגבי המשיבה" (פסקה 15 לפסק דינו של השופט ג'ובראן).