על פסק דינה של כבוד השופטת בן-עתו הוגש ערעור, אשר נדחה, וממילא לא נדונה שם פרשנות המונח "ציבור" (ע"פ 730/76 [2]).
על הסתמכות על המשפט האמריקני לצורך פרשנות דיני ניירות הערך הישראליים
ראה ד"נ 29/84 [3], וכן ע"א 5320/90 [4], בעמ' .829
וראה, פרופ' י' גרוס בספרו דיני ניירות ערך ובורסה, עמ' 55:ב
"המבחן לבחינת המושג ציבור הוא, לדעתנו, כפול:ו
א. מבחן הנסיבות.
ב. מבחן הצורך.
(א) 'מבחן הנסיבות' מורה כי יש לבחון את כל הנסיבות הקשורות בהצעה:נ
אפשרות הגישה למקורות הידע, היחס בין המציע לרוכשים וכו'...
(ב) 'מבחן הצורך' מצטרף ל'מבחן הנסיבות'. בבוא בית המשפט לפרש את המושג 'ציבור' עליו לשקול בנוסף ל"מבחן הנסיבות" את מטרת החוק והענין עליו הוא בא להגן. על בית המשפט לבחון אם קבוצת האנשים לה הוצעו ניירות הערך זקוקים להגנת החוק. דהיינו, אם היא יכולה להגן על עצמה בנושא ההשקעה ואם קבוצה זו מתוחכמת דיה ללא צורך בהגנת החוק עליה".
ב. נראה לי, כי הציבור הרוכש ניירות ערך ישראליים בחוץ לארץ זקוק להגנת החוק לא פחות מן הציבור בישראל. אמנם החקיקה האמריקנית בענייני ניירות ערך והפיקוח של הרשות לניירות ערך שם בדרך כלל אינה נופלת מזו בישראל, אולם השאלה בה התבקש בית המשפט להכריע, עוסקת בפרשנות הסעיפים הנ"ל במישור העקרוני באשר לחברות ישראליות המנפיקות מחוץ לישראל.
אין ספק, כי גישתו של המשקיע בניירות ערך ישראליים בחוץ-לארץ למידע לגבי החברה, ניהולה והשמירה על ענייניו מוגבלת, לא רק בשל הספק אם דיני המדינות בהן מונפקים ניירות הערך נותנים למשקיע הגנה ראויה, אלא גם בשל המרחק הגיאוגרפי בין מקום המסחר בניירות הערך לבין מרכז העסקים של החברה, מרחק העלול להגביר את החשש משימוש לרעה בכוח השליטה של ההנהלה.
מכאן, נראה לי כי יש לראות את הציבור הרוכש ניירות ערך ישראליים בחוץ-לארץ כ"ציבור הזקוק להגנה".
ג. ההגנה על המשקיע, אשר מעניק פרסום התשקיף כמתחייב בחוק ניירות ערך, כנראה אינה מספקת, שכן אילו סבר המחוקק כי די בפרסום תשקיף לא היה מוצא
--- סוף עמוד 465 ---
לנכון לחוקק את תיקון מס' 2לפקודת החברות ולחייב במינוי דירקטורים מקרב הציבור.
משמצא המחוקק לנכון להגן על המשקיע בכך שקבע חובת מינוי דירקטורים מקרב הציבור, לחברות המציעות את ניירות הערך שלהן לציבור, איני סבור כי הציבור הרוכש מניות ישראליות בחוץ-לארץ אינו זכאי ליהנות ממכשיר חשוב זה להגנתו.