כב' השופטת: 1,300,000 דולר זה לא,
ת. זה לא ה- 14 מיליון. נכון, אני אסביר, אני יכול להסביר את זה, כי אני בדקתי. כי היה, לאמנון גם היה פיקדון, היתרות האלה זה יתרות נטו לאחר קיזוז הפיקדון. היה לו פיקדון של 2 מיליון דולר והיה לו יתרות חובה של 3 פסיק משהו מיליון דולר.
כב' השופטת: איפה זה כתוב? אנחנו לא יכולים להסתמך על זיכרונך, איפה זה כתוב? זאת היתה השאלה. אמרת קודם זה כתוב בדפי החשבון, אז מה אתה מביא לנו פה? זה אפילו לא חצי ממה שאתה כתבת.
ת. נכון, התביעה בחשבון הפרטי שלו היא לא על 13 מיליון.
כב' השופטת: אבל אנחנו מדברים על מה שאתה כתבת. סליחה, התביעה בחשבון הפרטי שלו היא על 14 מיליון.
עו"ד לאבל: לא, לא.
ת. לא, לא גברתי. התביעה בחשבון הפרטי היא על 4 מיליון.
עו"ד נאמן: מה זה לא, לא? למה אתה עונה במקומו?
עו"ד לאבל: אולי תירגע?
עו"ד נאמן: לא, אני לא אירגע. אני רוצה שהמשפט יתנהל כמו שצריך.
כב' השופטת: אז יכול להיות שאני לא הבנתי. סליחה, אני לא הבנתי,
[100]
--- סוף עמוד 33 ---
ת. ת/46 שזה מכתב הדרישה ועל זה יש בסיס התביעה, ת/46 זה מכתב שהוציא עו"ד לאבל, יש יתרת חובה של 11 מיליון בחברה באס.אמ.אס ועוד אשראי בפיגור 486. סעיף 3 מציין את החובות של אמנון בחשבון הפרטי שהוא דיבר עליו – 294270, ומדובר יתרת עו"ש במט"ח – בערך מיליון דולר, אולי זה היה קצת יותר, לא יודע. 3.9 מיליון שקל. זה מה שאנחנו תובעים וזה גם מה שמופיע באישורי יתרות. המכתב דרישה שיצא ב- 17.12 כשבאותה תקופה ניהלנו את המשא ומתן והוצאנו מכתב דרישה על מנת שמר אמנון יתייחס אלינו ברצינות, ואז באותה עת היה חוב יותר גדול וגם היה פיקדון. בסופו של דבר הפיקדון חולט והיתרה קטנה רק ל- 1,300,000 דולר.
כב' השופטת: טוב.
ת. זה ההסבר שלי".
להשלמת התמונה יצוין, כי מתצהירו של שפירא למדים גם שאחרי חילוט הפיקדון הוסיף ברזילי ופרע 1,500,000 ש"ח נוספים על חשבון החוב בחשבון האישי, בשיק מיום 15.01.2008 משוך על בנק דיסקונט למוטב הבנק-התובע (ת/45), כשלאחר מכן, לא שילם כספים נוספים (ת/1(א), סעיף 41). האמור בתצהירו מתיישב עם עדותו, שכן אם יתרת החוב פחתה לסך של כ- 1,300,000$ בעקבות חילוט הפיקדון, פירעונם של 1,500,000 ש"ח נוספים צמצמה את יתרת החוב בחשבון לסך של כ- 1,000,000$ במועד הגשת התביעה.
עיון באישור יתרות נכון למועד הגשת התביעה, הן ביחס לחשבון החברה (ת/17, בעמ' 442-443) והן ביחס לחשבון האישי (ת/27, בעמ' 1181-1182), מצביע על כך שהסכומים המפורטים בהם הינם מאותו סדר הגודל האמור בכתב התביעה.