בהמשך לכך נטען כי "הבנק צירף לתיק המוצגים את אותם דפי יתרות שנפסלו ובכך למעשה השמיט כל בסיס לתביעתו" (סעיף 13; ההדגשה במקור, ש.ד.).
--- סוף עמוד 9 ---
ניכר לעין, כי טענות אלה אינן מדויקות. ההחלטה מיום 10.02.2010 ניתנה בבקשות למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להגן (בש"א 13316/08 ובש"א 14026/08), ולא בבקשה למתן צו למסירת מסמכים (בש"א 15691/09). יתרה מזאת, בהחלטה מיום 01.07.2010 מחק כב' השופט זמיר את כל הבקשות התלויות ועומדות לפניו בנדון, כשהוא מאפשר לנתבעים להגיש בקשות אחרות בעניין, במידת הצורך, אך הם לא פעלו בהתאם. בנוסף, תיק המוצגים של הבנק כלל מסמכים נוספים רבים על "אותם דפי יתרות", ועל כן אין יסוד לטענה לפיה הבנק "השמיט כל בסיס לתביעתו".
אדרבא, במסגרת טענותיו כי הבנק לא עמד בנטל ההוכחה, מאשר עו"ד נאמן כי הבנק הגיש מוצגים נוספים, באמרו: "גם בשלב הראיות הציג את אותם מסמכים מבולבלים וחסרי פשר, כאשר 'המוצגים' הנוספים (ההדגשה שלי, ש.ד.) שצירף ... רק מגבירים את הבלבול והסתירה ... האם התובע סבור כי בית המשפט 'ילקט' עבורו את סכום התביעה מתוך בל"ל (כך במקור, ש.ד.) 'הניירות' שהוגשו?" (סעיפים 32-33). בהמשך, מצביע עו"ד נאמן על "מחדליו של הבנק התובע אשר לא בשלב 'הגילוי והעיון' ולא בשלב שמיעת הראיות לא הציג הבנק כל תדפיסים המציגים 'שערי המטבע במועדים הרלוונטיים' וכך הדברים אף לעניין המסמכים החסרים בכל הנוגע לשיעורי הריבית שנהגו בחשבון" (סעיף 46). עו"ד נאמן מוסיף וטוען כי התנהלותו של הבנק וסירובו למסור מסמכים צריכה להוביל לדחייתה של התביעה, כשהוא שב ומפנה להחלטה מיום 10.02.2010 (סעיפים 48-53), וטוען כי הבנק "בחר בטקטיקה של הסתרת המסמכים ועמד בתוקף על אי המצאתם לנתבעים" (סעיף 54). בהמשך לכך נטען כי על פי התקנות "בעל דין שאינו מגלה מסמכים לבעל הדין שכנגד למרות החלטת בית המשפט נמחקת תביעתו" (סעיף 55) וכי הבנק נמנע מלהתעמת עם חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים "גם בכל הנוגע להפרת חובותיו לאי המצאת המסמכים הואיל ומודע היה למחדליו" (סעיף 56, וראו גם טענות בסעיפים 79-80).
מוטב היה לעו"ד נאמן לו היה נוטל קורה מבין עיניו. חסרונם הנטען של המסמכים הינו פרי מחדלים בניהול ההגנה. לא יועילו ניסיונות חוזרים ונשנים לנכס דברים שנאמרו בהחלטה מיום 10.02.2010 אל הבקשה למתן צו למסירת מסמכים – שנמחקה ושהדיון בה לא חודש.