בין אם נקבל את דבריו של לוי ובין אם לאו – וכשלעצמי אני נוטה לקבל כי מבחינתו של לוי יש משקל לקשר הרגשי שלו לאדמה, לכרמים וליקב –במהלך הדיון בפנינו נתברר כי אם וככל שבית המשפט היה מקבל את הצעת מגנזי המאוחרת לרכוש את חלקו של לוי, לא היה בכך סוף פסוק לסכסוך בין הצדדים, אלא הייתה זו תחילתה של התדיינות ענפה נוספת. זאת, מאחר שמגנזי הצהיר על כוונתו להגיש בשם החברה תביעה כנגד לוי להשבת הכסף שגזל כביכול מהחברה, כך שההליכים בין הצדדים היו נמשכים תוך סיכול המטרה של "הפרדת כוחות".
אציין כי יומיים לאחר הדיון, נזדרז מגנזי לשלוח הודעה לבית המשפט כי הוא נכון לשפר ולהבהיר הצעתו, כך שההצעה תכלול ויתור הדדי של תביעות בגין נזקים לחברה בעבר וכי "תבוצענה רק התאמות במחיר בשל הקטנת המלאי (ככל שקיימת וככל שלא נכנס במקומה כסף לחברה) ביחס למועד בו ניתנה החלטת המכירה הכפויה (26.1.2017) (והכל לפי נתוני המנהל המיוחד)". הכוונה לטענת המנהל המיוחד כי לוי משך בקבוקים ממלאי החברה בסכום של כ-50,000 ₪ ולא שילם בעדם (דו"ח מס' 5 של המנהל המיוחד מיום 7.6.2017), כאשר קודם לכן טען המנהל המיוחד כי לוי משך בקבוקים בסכום של כ-174,000 ₪ (בקשה למתן הוראות מיום 27.3.2017) ונתבקשה ספירת המלאי. לוי עצמו אישר כי משך בקבוקים אך טען כי החזיר אותם.
24. מכל מקום, בפני בית המשפט קמא עמדו מכלול שיקולים בגינם נכון וצודק היה לדחות את הצעתו המאוחרת של מגנזי. כאמור, הצעתו של מגנזי לשלם ללוי 3.5 מיליון ₪ נחזית כהצעה קוסמת, אך כאשר יורדים לפרטים ניתן לזהות קשיים ובעיות בקבלת ההצעה, ובין היתר:
(-) האם המושב יסכים לכך שהיקב לא יתנהל על ידי לוי אלא על ידי מי שאינו חבר מושב? יו"ר האגודה החקלאית במושב העיד כי האגודה לא תאפשר למי שאינו חבר באגודה להשתמש בשטחי המושב.
בדיון בפנינו לא נטען כי הסכמת המושב היא תנאי מתלה להצעה, אך בתצהירו של מגנזי מיום 25.5.2017, שניתן בתמיכה לטיעון בכתב של מגנזי, לאחר שפרופסור עדן הגיש את חוות דעתו נאמר: "ואני מציע בזאת לרכוש את מניותיו של יואב לוי בתמורה לסכום זה (כאשר החברה תפעל מול המושב לקבלת הסכמה להשתמש בקרקע, תוך שיואב יתחייב לא להתנגד לכך או לסכל זאת)". אוסיף, כי בדיון לפנינו מגנזי דרש התחייבות של לוי שלא להפריע במגעים עם המושב, ואילו בסיכומים הלינו המערערים על כך שבית המשפט הניח כי החברה בהכרח תמשיך לפעול על המקרקעין עליהם היא פועלת כיום, וכי מדובר בהנחה שגויה שאינה מחויבת המציאות (פסקה 21 לסיכומים).