16. בפסק הדין בעניין אדלר עמד השופט דנציגר על מגוון הדרכים העומדות בפני בית המשפט במסגרת תביעה להסרת קיפוח מכוח סעיף זה:
"לאחר כניסתו של חוק החברות לתוקף הכיר בית משפט זה בכך שבנסיבות בהן נדרשת הפרדת כוחות עקב אובדן אמון בין ה'שותפים' בחברה שהיא מעין-שותפות, יש להעדיף סעד חלופי לסעד הפירוק" (שם, פסקה 75).
ואכן, בית משפט קמא נקט בדרך זו של הפרדת כוחות, תוך שימוש במנגנון הרכישה הכפויה שנזכר כאחד הסעדים האפשריים בסעיף 191(א) לחוק החברות. סעד זה הוכר כסעד המרכזי להסרת קיפוח ואובדן אמון, נוכח יתרונותיו כמנגנון פשוט ליישום וכסעד המאפשר לקבוע מראש מי מהצדדים יהיה בעל השליטה לאחר הרכישה הכפויה. סעד הרכישה הכפויה מיושם כתרופה להסרת קיפוח, לרוב כאשר הצד המקפח הוא אשר מחוייב לרכוש את מניותיו של הצד המקופח וזו דרך המלך למקרה "הקלאסי" של קיפוח המיעוט (עניין אדלר, פסקה 85).
לצד סעד זה אנו מוצאים את סעד ההתמחרות על נגזרותיו וצורותיו השונות (שחלק מהן נסקר בעניין אדלר, פסקאות 90-86). וכך סוכמו הדברים בעניין אדלר:
"לרשותו של בית המשפט עומד מגוון רחב מאוד של סעדים, שלכל אחד מהם יתרונות וחסרונות המאפיינים אותו. בשל המאפיינים הייחודיים של הסעדים, לכל סיטואציה שבה נדרש בית המשפט להפרדת כוחות בין בעלי המניות, ניתן להתאים את הסעד המתאים לה ביותר: בסיטואציה הקלאסית שבה יש מקפח ומקופח – דרך המלך הינה רכישת מניות המקופח בידי המקפח לפי שווי חברה המתחשב בקיפוח; בסיטואציה שבה יש צורך בהפרדת כוחות בין בעלי המניות ושבה לא קיים קיפוח, או שהוא מאוין על ידי התנהלות המקופח – דרך המלך הינה התמחרות בין הצדדים בשיטת המעטפות. יובהר, אין באמור לעיל כדי לשלול מבית המשפט את האפשרות להחיל על מקרה מסוים, בהתחשב במאפייניו הייחודיים, שיטת התמחרות אחרת" (שם, פסקה 90).
[במאמר מוסגר: בעניין אדלר הביע השופט דנציגר את עמדתו כי "כאשר מדובר במעין-שותפות נחלשת ההצדקה העיונית להעניק פרמיית שליטה למי מהצדדים" (שם, פסקה 98). כשלעצמי, אני סבור כי יש לקרוא הערה זו על רקע הסעד של התמחרות פנימית, שאז המחיר שצד מוכן לשלם למשנהו מגלם ממילא את הפרמיה הכדאית מבחינתו (שם, פסקה 101). אך כאשר ניתן סעד אחר, כמו רכישה כפויה, ייתכן כי ראוי שהצד הרוכש ישלם מעין פרמיה עודפת על שווי המניות של הצד הנרכש. ודוק: לא כפרמיית שליטה אלא כחלק מהסעד הנובע ממצב בו אחד הצדדים נאלץ שלא בטובתו לעזוב את החברה. כך במצב הדברים של קיפוח, אך איני שולל אפשרות זו גם במצב של אובדן יחסי אמון ללא אשם או ללא קיפוח מצד זה או אחר].