המקרה שבפנינו שונה בשני היבטים: ראשית, לוי אינו הצד המקפח. שנית, נכון יותר לראות את הסעד שניתן על ידי בית המשפט קמא כ"מכירה כפויה" ולא כ"רכישה כפויה", מאחר שקבוצת מגנזי לא עתרה כי לוי ירכוש את מניותיה, וסעד זה נכפה עליה בניגוד לרצונה.
מכאן, שהסעד שניתן במקרה שבפנינו אכן אינו סעד שכיח, מה עוד שבית המשפט ביכר סעד זה על פני מנגנון ההתמחרות. למרות זאת, אני סבור כי בית המשפט קמא קלע למטרת סעיף 191(א) בפתרון אליו הגיע. אנמק להלן את מסקנתי.
19. סעיף 191(א) לחוק החברות אינו קובע מי ירכוש את מניותיו של מי, ואף אינו קובע כלל שלפיו הרוב הוא שירכוש את מניות המיעוט או להיפך. לפיכך, מי שמגיש תביעה בעילת קיפוח, צריך להיות מודע לכך שיינתן סעד שבסופו של יום יותירו ללא מניותיו ועם שוויין הכספי בלבד (שפינדל-זכות, עמ' 354-353). לבית המשפט שיקול דעת רחב, ואזכיר כי במקרה דנן מדובר בבעלי מניות המחזיקים בחברה בשיעור שווה של 50% כל אחד, כך שאף אין בפנינו מקרה של רוב ומיעוט.
20. לצורך הערכת שווי המניות, נדרש בית המשפט, ברגיל, למעריך שווי אובייקטיבי. בעניין סימן טוב נקבע כי לשם הפעלת מנגנון הרכישה הכפויה, יש להעדיף את השווי האובייקטיבי, הגם שנטען כי בעל מניות המיעוט באותו מקרה, יכול היה לקבל סכום גבוה יותר עבור מניותיו בהתאם להסכמים בינו לבין צדדים שלישיים:
"מהאמור לעיל עולה, איפוא, כי לשם הפעלתו של מנגנון הרכישה הכפויה, אין ליתן משמעות לסכומים שננקבו בהסכמים לרכישת מניותיו של המיעוט, ככל שנערכו הסכמים כאלה, ולמצער – אין צורך בבחינתם של הסכמים כאמור ושל הסכומים שננקבו בהם. מכאן שבית המשפט קמא הנכבד פעל בהתאם לשיטה המקובלת בעת שהפעיל את סעד הרכישה הכפויה, וזאת הן בכך שמינה מומחה, שתפקידו היה להעריך באופן אובייקטיבי מה הוא שווי מניות המיעוט, שאותן ירכוש הרוב בהתאם לסכום שיקבע, והן בכך שהורה למומחה, שלא להתחשב בשווין של המניות כפי שעולה, לכאורה, מהסכם המכירה" (שם בפסקה 13, הדגשות במקור – י"ע).
אם לגבי בעל מניות מיעוט מקופח מצא בית המשפט לבכר את ההערכה האובייקטיבית של המומחה על פני מחיר גבוה יותר, קל וחומר במקרה שבפנינו, שמגנזי אינו הצד המקופח, ומדובר באובדן אמון ומבוי סתום בין בעלי מניות בחברה שהיא מעין שותפות.
21. הערעור שבפנינו נסב על שני פסקי דינו של בית משפט קמא. הראשון – שבו נקבע כי לוי ירכוש את מניות קבוצת מגנזי, בבחינת מכירה כפויה, ולשם כך יש למנות רואה חשבון מעריך. השני – פסק דין משלים שבמסגרתו קבע בית המשפט את הסכום שישלם לוי למגנזי.