.15בהקשר זה אעיר עוד זאת:ב אינני יודע והדבר לא התברר בבית הדין קמא
ובודא לא בפני אם אכן היאכטה היתה חייבת ברישום במירשם הישראלי ולכן איני
יכול להתחשב כלל, לצורך הערעור שלפני, בטענת העדר הסמכות כנימוק לקבלת הערעור, אך עצם העלאת הטענה ע"י ב"כ המערערים מחייבת אותם להשיב מדוע לא עוררו טענה זו כטענה מקדמית כדי לחסוך בהוצאות.
.16ב"כ המערערים קובל בסיכומו על כך שביה"ד קמא לא נתן משקל למשמעות שיש לעובדה שהמדינה חזרה בה מן האישום.
גם טענה זו אין בה כדי להכריע את הערעור לטובת המערערים. עובדה שהתביעה
חוזרת בה מן האישום יכולה שתלמד על כך כי היא הגיעה, בשלב בו חזרה בה מהאישום, למסקנה שלא תוכל להשיג הרשעה, אך לא זה הקריטריון שנקבע בס' 162לחוק הספנות.
טול את אותם המקרים בהם עד תביעה מת לאחר הגשת האישום או מתוודה הודאה אמיתית כי העליל על הנאשם, האם כאשר כתוצאה מכך התביעה חוזרת בה מהאישום
נאמר :ו"שלא היה כל יסוד" להגשתו?!
אכן יש ויש מקרים בהם אין הצדקה מסוג זה לחזרה וניתן להגיע למסקנה המתחזקת ע"י החזרה כי לא היה יסוד מלכתחילה להגשת האישום, אך ביה"ד ששמע את מה שהספיק לשמוע מראיות התביעה, הוא זה שצריך גם לקבוע אם לאור מה ששמע לא היה כל יסוד להגשת התובענה.
ערכאת הערעור צריכה להתערב בכגון דא רק אם נוכחה כי ביה"ד קמא שקל שיקולים לא נכונים בעת שהחליט מה שהחליט.
לא אוכל לומר, למקרא ההחלטה נשוא הערעור ונימוקיה, כי שיקולי ביה"ד לא היו נכונים.
.17אשר על כן, אני דוחה את הערעור.
עם זאת ונוכח הערות בית הדין קמא על העדר המקצועיות והיסודיות מצד החוקרים אשר הכינו את הראיות וההמלצות אשר הביאו להגשת התובענה אני מוצא לנכון לא לחייב את המערערים בהוצאות.
ניתן היום יח' בשבט תש"ס, 25/1/2000 בהעדר הצדדים.