פסק-דין
°
°
.1בפני ערעור על החלטת בית הדין המשמעתי לימאים (להלן:ו"בית הדין") בה דחה - את בקשת המערערים להטיל את הוצאות הגנתם בתיק זה על המשיבה (להלן:נ "ההחלטה").
°
.2הרקע העובדתי הצריך להבנת ה"החלטה", הטענות בערעור, ופסק הדין, הוא
°
זה:ב
°
א. המערערים שרתו כימאים על יאכטה שהתנגשה בכלי שיט אחרים ובמזח.
°
המערער הראשון (להלן:ו "משיח") היה מפקדה והמערער השני (להלן:נ "שמר") שימש כמכונאי.
°
הנזק שנגרם היה כבד ביותר 11יאכטות נפגעו ו- 4מהן טבעו.
בקשר לכך הוגשה נגד המערערים תובענה לבית הדין בה יוחסו להם עבירות משמעתיות על פי ס' 118לחוק הספנות (ימאים) התשל"ג .1973
ב. היאכטה נרכשה באנגליה, הפליגה משם לישראל. כאן עברה שיפוצים
במערכותיה ושינויים בחלק העליון ובתום עבודות אלו נבדקה ע"י מהנדס ימי שערך לה מבחני יציבות וכן ע"י רב חובל מטעם המבטחים ואלו מצאוה תקינה.
ג. לאחר הבדיקות הנ"ל הפליגה היאכטה ממעגן הדייג בקישון לעבר רציף
הדלק בנמל חיפה, אך כבר לאחר שעברה מרחק קצר ארעה תקלה במערכת החשמל וכתוצאה הימנה אבדה השליטה במערכות החשמל של ההגה והפסיעה והיאכטה סטתה שמאלה, האיצה וכך נגרמה התאונה. התקלה שגרמה לתאונה מתוארת בסיכומי המשיבה כך:ב
"מנוע שרוף של מדחס האויר גרם לשריפת הנתיך של המדחס בלוח החשמל הראשי כתוצאה מכך נותקה כל מערכת החשמל מלוח החשמל.
כתוצאה מנפילת המתח במערכת החשמל היה אובדן היגוי, אובדן שליטה של מצערות המנוע ושל המדחפים בעלי זוית פסיעה משתנה".
ד. לטענת המערערים, בין ארוע התקלה לתאונה, עמדו להם 23שניות ומספר
אופציות לפעולה למניעת התאונה.
--- סוף עמוד 1 ---
שמר טוען כי מביניהן בחר, בתאום עם משיח, לרוץ לחדר הפסיעה כדי להעביר את הפסיעה ידנית מקדימה לאחור וכך לעצור את היאכטה, אך פעולה זו לא הועילה.
ה. המערערים טענו עוד כי המשיבה לא הוכיחה שהאופציות האחרות היו
מונעות את התאונה ובניסוי שערכו חוקרים מטעם משרד התחבורה לא נבחנו אופציות אלו.
ו. המערערים הועמדו לדין בגין מספר אישומים. המשיבה חזרה בה מאישום
אחד (הפרת חובת הניתוב) עוד במהלך שמיעת עדי התביעה.
בתום פרשת התביעה קיבל ביה"ד את טענת הנאשמים כי לגבי חלק מהאישומים אינם חייבים להשיב על האשמה ולגבי חלקם האחר, עליהם להשיב.
ז. כבר בהחלטה זו התיחסה אב בית הדין עו"ד אילנה דגן לשאלת ההוצאות
וכתבה:ו
"הואיל ואני סבורה כי יש לשמוע הסברי הנאשמים בנקודות חשובות ממילא אין אני מוצאת מקום לחיוב המדינה בהוצאות לפי ס' 162לחוק הספנות (ימאים) התשל"ג 1973".