עדות נוספת ביחס לקופרלי היא עדותו של ברק בתצהירו, בה הוא מציין כי בכל שבת בבוקר נפגשו חלק ממנהלי החברות בקבוצת חצי-חינם להליכה רגלית על חוף הים יחד עם קופרלי, ואף הוא עצמו נדרש להצטרף להליכה. ברק ממשיך ומתאר: "מר קופרלי עצמו צעד כמה עשרות מטרים לפני כל המנהלים. בטקס אשר קשה לתארו, כל אחד מהמנהלים נדרש להצטרף להליכה של מר קופרלי בתורו, למשך מספר דקות, כדי לדווח על הנעשה תחת אחריותו. במהלך דקות אלה מר קופרלי חיווה את דעתו על מצב העניינים, נתן הנחיות ומתח ביקורת. לאחר מספר דקות אותו מנהל חזר אל קבוצת המנהלים שמשתרכת מאחור, והמנהל הבא בתור חבר למר קופרלי. כך נעשה כל שבת" (ר' ס' 14 לתצהיר ברק).
הרושם העולה ממכלול העדויות הוא אם כן כי מר קופרלי היה מנהל חזק וכריזמטי, וכי היחס של בכר וברק אליו היה יחס של כבוד והערצה. מסקנה זו תסייע אף היא להבנה ולפרשנות של הציפיות הלגיטימיות של בכר וברק ממערכת היחסים עמו.
תחילת הדרך - ההסכמה ביחס לרכישת החברה וההסכמה כי קופרלי ושלום יישאו בכל ההתחייבויות הכספיות
32. קופרלי היה זה שפנה לברק ולבכר בשנת 2006 והציע להם לחבור אליו בעסקה במסגרתה הוא ביקש לרכוש חברה קיימת שעסקה בייצור סלטים, ושסיפקה עוד קודם לכן סלטים לחצי-חינם. ברק ובכר הסכימו להצעה. הצדדים לא העלו על הכתב את ההסכמות ביניהם. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי מראשית הדרך הסכימו הצדדים כי קבוצת קופרלי תממן את הרכישה וכי היא תהיה זו שתישא בכל העלויות הכרוכות בכך, בעוד שמשפחת בכר אשר תהיה שותפה בחברה לא תקבל על עצמה כל התחייבות כספית, ובני משפחת בכר (בכר, ברק ולירון) יעבדו בחברה.
ברק העיד אודות היוזמה למיזם המשותף כי –
"בשנת 2006 מוטי (קופרלי, ר.ר.) פונה אל אבי ואלי ובעצם מציע לנו להצטרף כשותפים לרכישת מפעל סלטים בשם יד המלך" (פ' 18.6.2017, עמ' 167 שורות 4-6).
וכך מעיד בכר אודות העסקה –
"בשנת 2006 כשלושה חודשים לאחר שעבדתי בסניף המרכבה מוטי פנה אלינו ואמר שיש חברת סלטים למכירה שעובדת עם חצי-חינם, ישבנו לשיחה בירקונים, בבוטקה מבטון, ושמה הועלה לנו הרעיון שנוכל לעשות את העסקה הזאתי, אנחנו ניתן את העבודה, אני, הבן שלי והבת שלי, והוא ייתן את הכסף, את התמיכה" (פ' 18.6.2017, עמ' 64, שורות 17-21).
קופרלי ושלום אכן היו היחידים שמימנו את החברה הן ברכישתה והן בפעילותה השוטפת
33. נראה כי אין חולק כי קופרלי קיים את חלקו בהתחייבות מבחינה זו שהוא אכן הזרים כספים לחברה ממועד הקמתה ואילך, בלא שהתובעים נדרשו בשום שלב שהוא עד לפרוץ הסכסוך להתחייב כלפי החברה, לערוב לחובותיה או להזרים לה כספים. כך, קופרלי ושלום היו אלה שלקחו על עצמם את ההתחייבויות שהיו כרוכות ברכישת המניות. ברק מציין כי קופרלי ושלום עמדו בהתחייבות שלהם לטפל בכל החלק הכספי של החברה (פ' 18.6.2017 עמ' 168 שורות 17-21). הן בכר והן ברק העידו כי הם לא היו ערבים לאף אחת מהתחייבויות החברה (ר' למשל עדות בכר פ' 18.6.2017, עמ' 74 שורות 13-17, ועדות ברק שם בעמ' 169 שורות 15-16). בכלל זה הם לא לקחו על עצמם כל התחייבות גם כאשר החברה נרכשה בשנת 2006.