קופרלי אף הוסיף לממן את החברה ולהזרים לה כספים באופן שוטף, והוא היה זה שכיסה את גירעונותיה של החברה במשך כל שנות פעילותה. כאשר בכר נשאל האם "מי ששם את הכסף זה מוטי", הוא השיב "רק הם" (פ' 18.6.2017, עמ' 68 שורות 4-5).
ביחס לפעילות השוטפת של החברה, העיד ברק כי "קופרלי ושלום מפעם לפעם הזרימו כספים שהם מעבר לקניות החודשיות שלהם... כיסוי על כל ההוצאות שהחברה עמדה בהן" (פ' 18.6.2017, עמ' 170 שורות 1-3). הוא מבהיר את האופן בו הדברים התנהלו מדי חודש (פ' 18.6.2017, עמ' 205, ש' 9-8): "חלק מהתפקידים שלי בסוף החודש זה להתקשר למוטי (קופרלי, ר.ר.) להגיד לו עוד כמה כסף אנחנו צריכים לתזרים מזומנים החודשי שלנו".
והוא מוסיף ומבהיר (פ' 18.6.2017, עמ' 170 שורות 11-15) -
"ת. ...וכל חודש בעצם היינו מרימים טלפון למוטי בשלב הראשון זה היה אני ואומר לו מה חסר לי לתזרים של המזומנים לאותו חודש, אף פעם לא יותר.
ש. והוא היה מזרים?
ת. כן".
מסקנה דומה עולה גם מתכתובות המייל שצורפו כנספחים 10-9 לתצהיר ענת כהן. אחת ההודעות מיום 24.10.2010 מלירון לברק הוכתרה בכותרת "חוסר בבנק לסוף החודש לטיפולכם גם מול מוטי". ההודעה לוותה בטבלת תזרים החברה לסוף חודש אוקטובר 2010. בהודעה אחרת מיום 31.8.2011 כותבת ענת ללירון וברק כך: "נסגר אל מול מוטי: 1. הגדלת המסגרת בבנק ל-2 מ' ש”ח - דיברתי עם אורן הקטן זה בטיפולו 2. מוטי יעביר 1.1 מ' ש”ח". בהמשך מעדכנת ענת שאותם 1.1 מיליון ש”ח הועברו. בתכתובת נוספת נאמר כי מסגרת האשראי של החברה אושרה ל- 2 מיליון ש”ח לאחר טיפולו של אורן יששכר מחצי-חינם מול הבנק.
34. כפי שעולה מהתנהגות הצדדים דרך ההתנהלות המוסכמת בחברה כללה הסכמה לפיה כאשר היה צורך בהשקעות נוספות בחברה, מי שביצע אותן היו הנתבעים והם בלבד. זאת ועוד – עד לפרוץ הסכסוך בין הצדדים, הנתבעים מעולם לא דרשו כי זכויות התובעים ידוללו כתוצאה מהעובדה שהם ורק הם השקיעו השקעות נוספות בחברה ומימנו אותה מכיסם. זאת בניגוד למצב המקובל בחברות, בו השקעות נוספות של הצדדים בחברה נעשות על-ידי בעלי-מניותיה בהתאם לחלקם היחסי של בעלי-המניות בחברה, כאשר בעל-מניות שאינו משקיע כפי חלקו היחסי – חלקו מדולל. המצב בחברה דנן היה כי הנתבעים הזרימו אליה סכומי כסף ניכרים במהלך כל שנות פעילותה, וזאת כאמור ללא כל דרישה (עד לפרוץ הסכסוך) לדילול חלקם של התובעים.