סיכומה של נקודה זו - הציפייה הלגיטימית המרכזית של בני משפחת בכר היתה לעבוד בחברה ולהתפרנס ממנה על-ידי קבלת שכר הולם כנגד עבודתם וטובות הנאה משמעותיות נוספות. לא ניתן הסבר עסקי סביר לציפייה נוספת של משפחת בכר. יודגש כי ככל שציפיות אלה של התובעים נפגעו או שנגרם להם נזק בשל פיטוריהם מהחברה, טענותיהם האפשריות ביחס לכך נוגעות למישור יחסי העבודה שלהם מול החברה. כפי שיפורט, בני משפחת בכר קבלו מקופרלי גם 48% ממניות החברה.
מה הוסכם בין הצדדים ביחס לחלוקת הזכויות בחברה?
37. אין חולק כי מלכתחילה לאחר רכישתה של החברה, היתה חברת ברק רשומה כמי שהחזיקה ב-100% ממניותיה. זאת ממועד רכישת המניות בשנת 2006 ובמשך 4 שנים לאחר מכן. יחד עם זאת נראה כי אין למעשה מחלוקת כי רישום זה לא שיקף מעולם את הסכמת הצדדים אודות חלוקת הזכויות בחברה. אף אחד מהצדדים לא ראה את חברת ברק כמי שהיא בעלת הזכויות היחידה בחברה, והיה ברור לכולם כי לקופרלי ולשלום יש זכויות בחברה – שאלמלא כן הם לא היו משקיעים בה את כל ההשקעות שנדרשו לה, ומממנים באופן בלעדי את פעילותה.
כך עולה מהעדויות הן של בכר והן של ברק. ברק העיד כי "הכוונה היתה חד-משמעית שותפות לאורך כל הדרך". כשהוא נשאל באיזה אחוזים, הוא משיב "במונחים של 50, 50" (עמ' 171, שורות 19-21).
בכר העיד באופן דומה כי המטרה מלכתחילה היתה להיכנס לשותפות עם קופרלי ולא רק להיות שכירים בחברה:
"ת: אני למוטי הודעתי שאני לא מוכן להיות עובד שלו... אבל בתור שותף אני מוכן, מוטי בא אלי בהצעה ב-2006 לפתוח חברת סלטים הנושא מאוד, מאוד קסם לי. להיות עובד של מוטי יש לו חמשת אלפים עובדים אבל להיות שותף שלו זה דבר מאוד, מאוד מיוחד, אנחנו סמכנו עליו."(פ' 18.6.2017 עמ' 70 ש' 14-19)
בכר אף הוסיף כי "למרות שאנחנו מאה אחוז מניות... אנחנו יודעים שאנחנו חצי חצי" (עמ' 71 שורות 10-11).
עם זאת, אין חולק כי בכר עצמו אינו שותף בחברה ומעולם לא היה בעל-מניות בה, ובעלת המניות היתה חברה בבעלותו המלאה של ברק. זאת ועוד. ההחלטה עצמה לפיה מי שיחזיק פורמלית במניות החברה תהיה חברה בבעלותו של ברק, היתה אף היא החלטה של קופרלי. בכר העיד כי "מוטי החליט שכל המניות יהיו בידיו של ברק" (פ' 18.6.2017 עמ' 73 שורה 1); וברק העיד שקופרלי קבע ואמר לו "יוסי, לך תפתח חברה, אוקיי, על שמך וזה מה שעשיתי" (פ' 18.6.2017 עמ' 173 שורות 7-12).