ברק העיד ביחס להעברת המניות כך –
"ש. ואז ב-2010 קופרלי אומר אוקיי, עכשיו תעביר לי 52 אחוז ואתה מסכים כי מה? למה אתה מסכים?
ת. אני מסכים כי כל מה שהוא מבקש ממני אני מסכים לעשות... זה היה נשמע לי הגיוני, היה נשמע לי טבעי, אנחנו סומכים על מה שהוא אומר, סומכים על צדקת הדרך...
כשהוא אמר לי 52 זה נשמע לי סביר והגיוני לאור גם העובדה שהוא אמר לי שהבנק מבקש לראות שליטה של חצי-חינם בתוך ה..." (פ' 18.6.2017, עמ' 174 שורה 22 עמ' 175 שורה 15).
גם לגרסתו של קופרלי, נעשה הרישום הפורמלי של המניות על שמה של חברת קופרלי ושלום בשנת 2010 לאור דרישת הבנק (ר' פ' 19.6.2017, עמ' 117 שורות 17-18).
הצדדים לא הבהירו בעדויותיהם מדוע חולקו המניות דווקא באופן זה ולא באופן אחר כלשהו. ברק הציע הסבר לפיו "24 אחוז תהיה אתה, 24 אחוז יהיה אבא שלך אחרי שאנחנו נסדר את הדברים וחצי-חינם יהיו 52 אחוז" (פ' 18.6.2017, עמ' 172 שורות 6-8). אולם אין די בהסבר הזה כדי להבהיר דווקא את המספרים הללו ולא אופן חלוקה אחר.
40. כאמור, חלוקת המניות הראשונית בחברה ודאי לא שיקפה את מערך הזכויות בה. הצדדים לא ייחסו חשיבות לרישום הבעלות הפורמלי, ולא הרישום הזה הוא שהבנה את מערך הציפיות שלהם. אולם אני סבורה כי משעה שהמניות נרשמו מחדש באופן בו הם נרשמו, לבקשתו של קופרלי ועל דעתו, יש לתת משמעות לרישום זה, ולקבוע כי הוא משקף את חלוקת הזכויות בחברה.
עמדה זו עולה מעדויותיהם של ברק ושל בכר, שהעידו כאמור כי הכוונה של הצדדים ביחס למיזם המשותף היתה מלכתחילה כי הם יהיו שותפים בו בשיעור של 50-50 (ר' פ' 18.6.2017, עמ' 181 שורות 19-21). חרף עמדתם לפיה הכוונה המקורית של הצדדים היתה לחלוקה 50-50, הם לא כפרו בכך שהרישום של 52% מהמניות על שם חברת קופרלי ושלום משקפת את החלוקה הראויה של הזכויות בחברה. ברק העיד ביחס לחלוקה זו כי "זה משהו שהוא מסתדר" (פ' 18.6.2017, עמ' 172 שורה 6).
כפי שציינתי לעיל, לגישתו של קופרלי יחס הבעלות בין הצדדים היה 40-60, כאשר לחברת קופרלי ושלום היו 60% ממניות החברה (ר' למשל עדותו בפ' 19.6.2017, עמ' 115 שורה 8). אולם הוא לא כופר בכך שהמניות נרשמו כפי שהן נרשמו, ואינו טוען כי הוא ביקש שהחלוקה בהון המניות תהיה שונה.
התובעים ראו את החברה כחברה של קופרלי, וציפיותיהם ביחס להתנהלות החברה היתה בהתאם
41. העובדה שלברק (קרי לחברה שבבעלותו) היו 48% ממניות החברה, אינה מספקת תשובה מלאה לשאלה מה היו הציפיות הלגיטימיות של הצדדים ביחס להתנהלות החברה, לעסקאות שהיא ביצעה, לתנאי המסחר שלה בעסקאות עם חברות אחרות, למימון שלה וכיו"ב. כפי שצוין לעיל, לצורך בירור השאלות הנוגעות לציפיות הלגיטימיות של הצדדים, יש לבחון את מכלול הנסיבות – את אופן ההתנהלות הכולל שלהם, את ההיגיון העסקי ואת ההתנהלות השוטפת. כל אלה הן נסיבות רלוונטית לבחינת השאלה מה היתה הציפייה הלגיטימית של התובעים ביחס לחברה, והאם ציפייה זו נפגעה כתוצאה מהתנהלותם של הנתבעים.