בשלב זה שינה ברק את טענותיו וטען כי קופרלי לא רצה שהחברה תרוויח כל עוד התובעים היו שותפים שלו בחברה, ושהשימוש בהפסדים הצבורים נועד להיעשות לאחר שהתובעים יוצאו מהחברה (פ' 18.6.2017, עמ' 201-200). אני סבורה כי אין לקבל את עמדתו העובדתית הזו של ברק.
61. ראשית, כפי שעולה מלוחות הזמנים שצוינו בראשית פסק-הדין, "הוצאת" התובעים מהחברה נעשתה כשש שנים לאחר רכישתה. עד למועד זה, הנתבעים הוסיפו לממן את פעילות החברה במלואה תוך השקעה של מיליוני שקלים כדי לאזן את הגירעון שלה. ספק רב בעיני אם ניתן בנסיבות כאלה לקבוע כי כבר כאשר החברה נרכשה, בשנת 2006, תכנן קופרלי את הוצאתם של התובעים מהחברה זמן כה רב לאחר מכן, כדי לעשות אז שימוש בהפסדים הצבורים של החברה, תוך כדי שהוא מפסיד סכומים משמעותיים במימון החברה כל אותה תקופה.
שנית, אם הוצאת התובעים מהחברה הייתה מטרתו של קופרלי מלכתחילה, מדוע ניתנו לתובעים מניות בחברה מלכתחילה? כאשר אין חולק כי ביוזמתו של קופרלי, התובעים קיבלו את מניות החברה ללא ששילמו עליהן דבר, קרי במימון הבלעדי של הנתבעים.
שלישית, עדויות התובעים בהקשרים שונים היו כאלה שעמדו בסתירה לגרסה שלעיל. כך למשל בכר העיד כי הוא סבור שמלכתחילה קופרלי "רצה את טובתנו" ולשאלה האם כאשר הוא רכש את החברה הוא רצה שהיא תהיה הפסדית, משיב בכר "לא... היה לו כוונות טובות" (ר' פ' 18.6.2017, עמ' 133 שורות 8-15). בהמשך הוא מעיד כי "עד 2007 אני חושב, עד 2008 לא יודע להגיד לך זה, היתה תקופה שמוטי היה חשוב לו מאוד יד המלך" (פ' 18.6.2017, עמ' 134 שורות 18-20).
לכן אני סבורה כי יש לקבוע שכאשר החברה נוסדה, כוונתם של הצדדים ובכלל זה הנתבעים היתה כי זו תהיה חברה רווחית. עובדה זו מחזקת את המסקנה לפיה התובעים לא הוכיחו כי האינטרס של קופרלי ושל שלום היה להסיט רווחים מהחברה לחברת תוצרת חקלאית או לחברת חצי-חינם. יוער כי התובעים לא העידו כי בתקופה ה"ראשונה" כאשר החברה היתה גם לשיטתם חשובה לקופרלי, היו תנאי המסחר בה שונים מאלה שהיו בהמשך.
לאור המסקנה שלעיל, הנטל להוכיח כי תנאי העסקאות של החברה עם חברות אלה היו גרועות מהמקובל בשוק וכי הן גרמו לחברה לנזק – נותר על כתפי התובעים. כפי שיובהר, אני סבורה כי התובעים לא הרימו את הנטל הזה.
האם התובעים הרימו את הנטל והוכיחו כי תנאי העסקאות של החברה היו לא הוגנים?
62. התובעים התייחסו במסגרת טענות הקיפוח שלהם לשלושה תחומים מרכזיים: רכישת ירקות מתוצרת חקלאית במחירים גבוהים; מכירת מוצריה המוגמרים של החברה לחצי-חינם במחירים נמוכים; ורכישת מוצרים שונים מחצי-חינם במחירים גבוהים.