ביום 19.4.2015 דיברתי עם ארז והעלנו את הנושאים הרלוונטיים לרבות נושא ה – 5%. שוב חזרתי והדגשתי שאני ממליץ שהם ימשיכו באותו מסלול שבו היו ולשווק את הסמארט בראוזר ואף הצעתי מספר רעיונות איך לשווק את המוצר ואת עזרתי בקישור למשווקים בעולם איתם אני מצוי בקשרים טובים. בשיחה עם ארז היה מאוד ברור שמה שבעיקר מטריד את ארז זה שרון יעזוב את אינטגריטי. הוא חזר ואמר שרון מחויב ל 50% משרה באינטגריטי כחלק מההסכם עם דופל. אני חזרתי מספר פעמים שזו החלטה של רון ואם רון יחליט להישאר באינטגריטי זו החלטה שלו. למיזם החדש שאין לו שום קשר לדופל ולסמארט בראוזר. במהלך כל השיחה לא טען ארז כי אנו גונבים IP או מפרים זכויות של דופל. טענתו היחידה הייתה שלוקחים לו את רון ובאופן משני את דן" (סעיף 16).
ארז נחקר בדיון מיום 1.6.2016 ובחקירתו התייחס לפגישותיו ושיחותיו עם ציון (ש' 5 ע' 66 לתמליל הדיון). כך העיד בהמשך (ש' 5 ע' 110 לתמליל):
"כן, אבל תשמע מה קרה, אבל עכשיו אני צריך ללכת ואני נשאר עם המוצר ועם התוכנית, נכון? עם מי אני אעשה את זה בדיוק? אני, עם מי אני אעשה?
עם מי כרגע, אני חושב שכשאני נפגש עם בנאדם ואני מציע לו להיות שותף ומנכ"ל ואני מאמין בו אני לא חושב שהוא יבוא ועכשיו ייקח את שני הטאלנטים של המוצר שלי ויבנה איתם חללית. או קיי, ברגע שהוא יעשה את זה הוא פגע בי פגיעה רצינית".
בהמשך העיד ארז (שם, ש' 10 ע' 148):
"עם דופל מה שקרה זה כמו שהסברתי לך היא רוקנה מתוכן. אנחנו הפסקנו לחפש לה משקיע, הפסקתי לחפש לה מנכ"ל.
למה בעצם?
כי המנוע שלה הלך. כמו מכונית בלי מנוע.
איזה מנוע?
רון ודן, רון ודן. הם היו הרוח סביב.
...
זה מחט בערימת שחת. ידע מאוד ספציפי שהיה לרון שנים בבנק הפועלים, עוד 4 שנים באינטגריטי, הבנה של הטכנולוגיה של בראוזרים, של וירטואליזציה של תחנות קצה, אני חושב בכלל שרון הוא unique ולא הצלחתי למצוא מישהו כמוהו.
...
...רון הוא טאלנט שאני לא, אני ב – 20 שנותיי עוד לא נתקלתי בטאלנט ברמה כזו".
בחקירתו אישר ארז שמלבד האמור בכתבי הטענות של הנתבעים אינו יודע דבר על המוצר שמפתחים הנתבעים (שם, ש' 8 ע' 152).
נמצא, שאף בהתעלם מהאפשרות הסבירה שבטרם מינוי מנכ"ל והשגת הכספים באמצעותם התכוונו ארז ושותפיו לפתח את המוצר החדש במסגרת דופל לא היו בדופל סודות מסחריים, טענתו של ארז בסעיף 30 לתצהיר, כאילו ציון עשה שימוש בסודות מסחריים שנחשפו בפניו במסגרת הצעת העבודה, לא נתמכה בראיות. יתר על כן. ארז הודה שאין לו ידיעה אודות המוצר שמפתחים הנתבעים, וממילא, נכשל בהרמת הנטל להוכיח שמי מהנתבעים עשה שימוש בסודות מסחריים של דופל או של אינטגריטי. לעניין זה יצוין, כי כדי להוכיח גזל סוד מסחרי, כמשמעותו בסעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999, היה על ארז להוכיח שהמידע בו עושים שימוש הנתבעים "דומה דמיון מהותי למידע נושא הסוד המסחרי".