פסק דין
לפני תביעה בה נתבע הסעד שלהלן:
א. לאסור על הנתבעים להתחרות במוצר ה – Smart Browser ו/או בתובעת 1 (להלן: "אינטגריטי" או "התובעת") ו/או במיזם המשותף לתובע מס' 2 ו – נתבעים 2 – 4 (להלן: "המיזם המשותף") ו/או דופל בע"מ (להלן: "דופל").
ב. לאסור על הנתבעים להפר את זכות היוצרים במוצר ה – Smart Browser, לרבות באמצעות שימוש במסמכים ו/או רעיונות ו/או מודלים ו/או נוסחאות שהוכנו במסגרת התובעת ו/או המיזם המשותף.
ג. להצהיר כי התובעים זכאים לקבל 25% מכל עסק, חברה, מוצר, זכויות וטובות הנאה שיקימו ו/או הפיקו הנתבעים או מי מהם, בקשר עם הפרת התחייבויותיהם החוזיות כלפי התובעים ו/או השימוש בזכויות היוצרים של התובעים ו/או ניצול היוזמה העסקית המשותפת לתובעים ו/או התחרות בתובעים ובדופל.
ד. לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בסך 1,500,000 ₪.
יצוין, כי בסיכומיהם חזרו בהם התובעים מתביעותיהם שבסעיפים א ו – ב שלעיל (שם, סעיף 20.5).
רקע
ביום 28.11.2011 התקשרה אינטגריטי עם נתבעת 5 (להלן: "אמן") בהסכם שיתוף פעולה לפיתוח ושיווק מוצר ה – Smart Browser שנועד להגן על ארגונים הפועלים ברשת האינטרנט, באמצעות בידוד רשת הליבה של הארגון מרשת האינטרנט החיצונית ויצירת "דפדפן דמה" לשימוש העובדים.
בשלב מסוים הציע תובע 2 (להלן: "ארז") לנתבעים 2 (בעל השליטה באמן), 3 ו – 4 (מתכנתים שהיו מעורבים בפיתוח מוצר ה – Smart Browser באינטגריטי ובאמן) (להלן בהתאמה: "בן ", "דן" ו – "רון"), להקים חברת הזנק שתגייס כספים להרחבת השימושים במוצר – Smart Browser ושיווקו בשוק הבינלאומי. בשנת 2014 ייסדו ארז, בן, דן ורון את דופל באמצעותה ביקשו לממש את המיזם האמור. לצורך גיוס הכספים הנדרש לביצוע המיזם שיתפו הארבעה את דרור דוידוף (להלן: "דרור") בייזום והקמת המיזם מתוך כוונה למנותו כמנכ"ל דופל. בשלב מסוים, החליט דרור לפרוש מפעילותו במיזם.
לאחר פרישתו של דרור ובהמלצת קרן הון סיכון גלילות קפיטל פרטנרס (להלן: "קרן גלילות") ממנה ביקשה דופל לגייס הון, בחנו ארז, ארז, דן ורון אפשרות להעסיק את נתבע 1 (להלן: "ציון") כמנכ"ל דופל. ציון דחה את הצעת העבודה האמורה ובסמוך הציע לדן ורון להצטרף למיזם חדש בתחום ההגנה על אתרי אינטרנט. בסמוך ייסדו השלושה חברה חדשה (ארמרון) , באמצעותה פועלים הם לפתח מוצר בתחום הגנת אתרי אינטרנט.
נוכח ההתארגנות החדשה הודיע רון לאינטגריטי ולארז, ביום 27.5.2015, על הפסקת ההתקשרות עם אינטגריטי כקבלן משנה, וכי הוא עוזב את מעורבותו בדופל.
התובעים מתנגדים למיזם החדש שיזמו הנתבעים ומכאן תביעתם.
עיקר טענות התובעים:
א. זכות היוצרים במוצר ה – Smart Browser שייכות לאינטגריטי ולמצער לה ולאמן.
ב. ציון, אשר לצורך בחינת ההצעה לשמש כמנכ"ל דופל, נחשף למוצר, ליכולותיו, ללקוחותיו, לתכניות העתידיות לגביו, לעובדים המקצועיים של אינטגריטי ואמן שעבדו מטעם הצדדים במיזם המשותף, וליתר הסודות המסחריים של דופל והמיזם המשותף, פעל בניגוד לכל קוד מוסרי ואתי, הפר את חובת תום הלב, "הסית את שלושת הנתבעים האחרים כנגד התובעים וגרם להם ביודעין ובלי צידוק מספיק להפר התחייבות חוזית ישירה כלפיהם ועקב כך גרם לתובעים נזק ממון".
ג. בהחלטתם שלא להמשיך במיזם באמצעות דופל ולפעול במסגרת ארמרון לביצוע מיזם חדש בתחום ההגנה באינטרנט, הפרו דן, בן ורון את התחייבויותיהם החוזיות כלפי דופל וארז, כפי שנקבעו בתקנון דופל ובכלל זה חובת הנאמנות, שמירת סודיות, אי תחרות, מניעת ניגוד עניינים, שמירה על סודות מסחריים של דופל והמוניטין שלה ועשיית עושר ולא במשפט.
ד. בהיותם בעלי מניות ודירקטורים בדופל הפרו דן, בן ורון את חובות הזהירות והאמונים כלפי דופל וארז.
ה. בפעולותיו במסגרת ארמרון הפר רון את התחייבויותיו לפעול לטובת אינטגריטי במסירות, נאמנות תוך שמירה על סודיות ואי תחרות, שנקבעו בהסכם ההעסקה והסכם קבלן משנה שנכרתו בינו לבין אינטגריטי.
עיקר טענות נתבעים 1, 3 ו - 4:
א. נתבעים 1, 3 ו – 4 (להלן: "הנתבעים"), אינם כופרים בעובדות שפורטו לעיל, אולם כופרים בזכויותיה של אינטגריטי במוצר ה – Smart Browser. לטענתם, רון היה בעל הרעיון לפיתוח המוצר עוד לפני שהחל בעבודתו עבור אינטגריטי ואילו קוד המוצר נכתב על ידי דן, במסגרת עבודתו באמן. בהתאם טוענים הנתבעים כי לכל היותר אינטגריטי הייתה שותפה בפיתוח מוצר ה – Smart Browser יחד עם רון ואמן. הנתבעים מוסיפים, כי בינתיים חתמו על הסכם השקעה עם קרן גלילות והמיזם שלהם מצוי בשלבי מחקר ופיתוח.
ב. המיזם החדש של ארמרון שונה ממוצר ה – Smart Browser והוא בעל מאפיינים ולקוחות שונים. מוצר ה – Smart Browser היא מוצר משלים להגנה על תחנות עבודה של ארגונים מפני וירוסים תוך אינטגרציה למערכות הנפוצות בארגונים, שעה שהמערכת אותה מפתחים הנתבעים נועדה להגן על אתרי אינטרנט מפני חדירות עוינות, מעין "חומת אש" מסוג חדש.
ג. המיזם החדש אינו עושה שימוש בידע של מיזם דופל ועל כן, הנתבעים לא נטלו סודות מסחריים של דופל.
ד. קרן גלילות בחרה שלא להשקיע במיזם דופל מנימוקיה שלה וללא קשר להשקעתה במיזם החדש של הנתבעים.
ה. הנתבעים לא הפרו חוזה וממילא לא גרמו להפרת חוזה. בנוסף, לנתבעים זכות לחופש עיסוק ואין בהסכמות בינם לבין התובעים כדי להגביל את אפשרותם לפעול במסגרת המיזם החדש.
עיקר טענות נתבעים 2 ו – 5:
ו. נתבעים 2 ו – 5 (להלן: "קבוצת אמן") מצטרפים לטענות הנתבעים, ומוסיפים כי אילו היה ממש בטענות התובעים נגד המיזם החדש, הייתה קבוצת אמן נגזלת באותה מידה, לפי שאין חולק שהיו לקבוצת אמן זכויות במוצר ה – Smart Browser.
ז. לאינטגריטי אין ולא היו זכויות יוצרים בלעדיות במוצר ה – Smart Browser ותביעתם כמו גם טענותיהם, נועדו למנוע מרון מלהשתחרר מעבודתו עבור אינטגריטי. ארז העדיף את האינטרס של אינטגריטי על פני האינטרס של דופל כאשר סירב לאפשר לרון לפעול בדופל ונוכח עמדתו זו הסתכסך ארז עם דרור דוידוף ובשלב מסוים החליט דרור לפרוש מפעילות בדופל, והאפשרות לגיוס כספים לפיתוח מוצר חדש בדופל, נחסמה.
ח. אין מניעה לנסות לפתח את מוצר ה – Smart Browser, אולם לכך אין קשר "לרצונם של רון ודן להתחיל בחברת הזנק חדשה עם רעיון חדש ומוצר חדש. לא ניתן ולא ראוי לעצור שני עובדים המנסים לעשות שימוש בכישוריהם, בידע ובניסיון האישיים שרכשו כדי "לחלום" על דרך חדשה...אי אפשר להכריח קרן השקעות שלא להשקיע בחלום חדש זה. אי אפשר לחייב קרן השקעות להשקיע בחברה שיש לה מוצר שלא מעניין אותה...".
ט. אמן מימשה זכות שהייתה לה לצאת מההסכם עם אינטגריטי בהתאם להוראות סעיף 4.1 להסכם, ובהתאם זכות היוצרים במוצר ה – Smart Browser חזרה לבעלותה הבלעדית. על כן, אין לתובעים זכות תביעה בעילה של הפרת זכות יוצרים.
י. טענות התובעים באשר להפרת חובות בעלי המניות והמנהלים בדופל, הן טענות היכולות להישמע מפיה של דופל שאינה צד להליכים או בתביעה נגזרת, ועל כן, יש לדחותן.
יצוין, כי אמן הגישה תביעה נגד התובעים בקשר עם מוצר ה – Smart Browser ושיווקו (תא 15224-10-16 אמן מחשבים בע"מ נ' אינטגריטי ואח').
לתמיכה בטענות התביעה הוגשו תצהירו של ארז גולדשטיין וחוות הדעת של מוטי קארו, ולתמיכה בטענות הנתבעים הוגשו תצהיריהם של ציון גונן, רונן קופפרשמיד, דן פסטרנק, קובי סמבורסקי, דרור דוידוף, בן פסטרנק, אריק קליינשטיין, וחוות הדעת של אור לביא ורועי מלצר. במסגרת דיוני ההוכחות, נחקרו כל המצהירים והמומחים.
בטרם דיון יצוין, כי בדיון מיום 5.6.2016 ניתן צו להגשת סיכומים וסיכומי תשובה מטעם התובעים. התובעים הגישו סיכומיהם וביום 30.11.2016 השלימו הנתבעים את הגשת סיכומיהם. התובעים לא הגישו סיכומי תשובה ונראה כי וויתרו על זכותם זו.
דיון
1. ביום 28.11.2011 נכרת הסכם בין אמן מחשבים בע"מ לבין אינטגריטי תוכנה בע"מ (נספח 1 לכתב ההגנה של קבוצת אמן) במטרה להקים מיזם משותף שמטרתו לפתח תוכנת תוסף למערכת Citrix שיאפשר גלישה בטוחה באינטרנט ללקוחות המגזר הארגוני (להלן: "הסכם המיזם").
בהסכם המיזם נקבעה אחריות השותפים במיזם, לפיה אינטגריטי תספק את הרעיון למוצר וליווי מלא של רון בזמן הפיתוח בכל הנושאים הקשורים לאפיון ולפיתוח המוצר, בעוד אמן תפתח את המוצר באמצעות מפתחים המועסקים על ידה. שיווק המוצר בישראל הוטל על אינטגריטי כאשר אמן כמפיץ ראשי תסייע לה, בעוד שיווק המוצר בחוץ לארץ הוטל על אמן.
באשר להכנסות מהמיזם, נקבע כי כל אחד מהצדדים ינהל את ההכנסות מהמיזם באופן נפרד מהכנסותיו כאשר אופן חלוקת ההכנסות נקבע בסעיף 2.2 להסכם. באשר לזכויות הקניין, נקבע (שם, סעיף 3):
"זכויות הקניין בתוכנות ו/או במוצרים ו/או ידע ו/או כל דבר אחר הקשור למיזם, יהוו חלק מנכסי המיזם ("נכסי המיזם") לכל דבר ועניין.
שני הצדדים יפקידו את כל קודי המקור הקשורים לפעילות המשותפת אצל Escrow. קודי המקור יהוו חלק מנכסי המיזם המשותף".
באשר לתקופת ההסכם, נקבע (שם, סעיף 4.1), כי ההסכם יהיה לתקופה של 24 חודשים ויתחדש אוטומטית לתקופות נוספות של 24 חודשים, אלא אם הודיע צד לצד השני, בהודעה בכתב של 90 יום מראש, על רצונו לסיים את ההתקשרות.
2. מתצהירו של בן פסטרנק מיום 14.7.2015, עולה כי הסכם המיזם בוצע במשך מספר שנים עד שהוחלט על ידי בן, ארז, דן ורון לנסות לשווק את תכנת ה – Smart Browser גם בחוץ לארץ, תוך השקעת משאבים כספיים שלא היו בידיהם. לשם כך הוצע למנות את דרור דוידוף כמנכ"ל, כדי שיסייע במציאת משקיע. בהתאם ייסדו כל הארבעה את דופל ביום 28.12.2014 כאשר לכל אחד מהארבעה הוקצו 25% ממניות דופל.
בתקנון דופל, עליו חתמו כל ארבעת המייסדים (בן, דן, ארז ורון), נקבעה חובת נאמנות וסודיות לפיה חויבו כל בעלי המניות שלא לגלות מידע הנוגע לחברה ולעסקיה, למעט מידע שהפך לנחלת הכלל שלא כתוצאה מהפרת התחייבות זו (שם, סעיף 20).
עוד נקבע בסעיף 21 לתקנון דופל:
"בעלי המניות של החברה מתחייבים בזאת שלא יפעלו בתחום הקשור לתחום הפעילות של החברה: [מערכות איכון בתוך מבנים – מוסכם שמדובר בטעות קולמוס - מ.א], אלא באמצעות החברה. לצורך כך מתחייבים בעלי המניות להימנע/לא להימצא במצב של ניגוד עניינים עם עסקי/פעילות החברה ותחום פעילותה, ובכלל זה, לא להתחרות בעסקיה ו/או במוניטין שלה בתחום הפעילות של החברה, והכל במישרין או בעקיפין, בעצמם ו/או באמצעות אחרים, בין כעצמאיים ובין כשכירים, לרבות על-ידי שותפות או החזקה בעצמם או באמצעות אחרים במניות או בזכויות ניהול בתאגידים כלשהם, וכל-זאת (ביחס לכל בעל מניות) משך כל זמן היותו בעצמו /באמצעות אחרים – ובמשך 12 חודשים לאחר מכן – בעל מניות בחברה ו/או בעל עניין בחברה ו/או נושא משרה בה (לפי המאוחר מביניהם)".
3. לאחר ההתקשרות בין הצדדים לביצוע המיזם החדש, ניסו הצדדים לגייס את דרור לקדם את המיזם האמור, אולם בשלב מסוים החליט דרור להסתלק ממנו. בין הצדדים התגלעו מחלוקות באשר לנסיבות הסתלקותו של דרור מהמיזם החדש, אלא שלא מצאתי צורך לעסוק בעניין זה לפי שהמחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לאירועים שאירעו לאחר שדרור עזב את דופל ולפי שדרור אינו צד לתביעה.
4. לאחר הסתלקותו של דרור מהמיזם החדש, הופנה ציון למיזם החדש על ידי קובי סמבורסקי, שותף מייסד בקרן גלילות (להלן: "קובי"). ביחס להתנהלותו של ציון, הצהיר, ארז בתצהירו מיום 7.4.2016:
"הנתבע 1 (להלן: "ציון") היה בכל המועדים הרלבנטיים לבקשה מועמד לתפקיד מנכ"ל החברה המשותפת שהקמתי יחד עם נתבעים 2 – 4 (חברת "דופל"), במטרה לגייס כספים ולהפיץ את ה – Smart Browser בעולם. כפי שיובהר מיד, לאחר שנחשף לסודות המסחריים הנוגעים למוצר ה – Smart Browser, ובין היתר למאפייניו, ללקוחותיו ולתוכניות שיש לגביו, עשה ציון שימוש בסודות מסחריים אלה כדי להקים חברה חדשה, המתחרה בחברת דופל ובמיזם המשותף, תוך הפרת זכויות היוצרים שלנו במוצר, וגרימת נזקים בלתי הפיכים, הכל כפי שיובהר להלן (סעיף 5).
...
לאחר שהאדם שיועד בתחילה לשמש כמנכ"ל חברת דופל (דרור דווידוף) הסיר את מועמדותו, פניתי אל ציון, ששמו הוצע ע"י קרן גלילות קפיטל פרטנרס (קרן המתמחה בהשקעות בחברות סייבר צעירות, בעזרתה הייתה חברת דופל אמורה לגייס את הכספים הדרושים לפעילותה) כמי שעשוי להיות מתאים לתפקיד מנכ"ל החברה (סעיף 26).
...
כשנפגשתי עם ציון הצגתי לו את מהות הפתרון Smart Browser ואת התוכניות להמשך פיתוח המוצר ושיווקו בחו"ל. ציון הביע עניין רב וביקש ללמוד את החברה ומוצריה בטרם יענה להצעתנו וביקש להיפגש עם האנשים בעלי הידע הטכני הקשור למוצר קרי, עם רון ודן. אציין כי תיארתי בפני ציון את בעלי התפקידים המרכזיים וחשפתי בפניו את הסיכום המפורש שהיה בין אינטגריטי לרון בדבר יציאה מדורגת של רון מעבודתו באינטגריטי ומעבר לעבודתו בחברת דופל וכל זאת לאור מרכזיותו של רון בעסקיה של אינטגריטי (סעיף 27).
לאחר פגישות רבות עם המומחים הטכניים (רון ודן) ולימוד פעילותה של החברה – אותה הוצע לו לנהל – חזר אלי ציון והסביר כי לדעתו על החברה לשנות מיקוד (focus) ולרכז מאמציה בהטמעתו אצל לקוחות הארגון ולא בעובדיו. במילים אחרות: לקוחות הארגון יכנסו לאתר האינטרנט ולרשת הפנימית של הארגון באותה שיטה של בידוד (Isolation) של סביבת הדפדפן של הלקוח כך שהדפדפן שיהיה בשימושו מול אתרי הארגון, יהיה וירטואלי ובכך מאובטח יותר (סעיף 28).
...
והנה בחוסר תום לב משווע, תוך הפרה בוטה של כל חובת אמון והגינות עסקית, עשה ציון שימוש בסודות המסחריים שנחשפו בפניו במסגרת הצעת העבודה, למד את הנושא, הבין את מהות העסק שאנחנו מקימים ואופן פעולתו, במקום לקבל על עצמו את התפקיד שהוצע לו על ידי ולפעול לקידום המוצר כמנכ"ל החברה, פנה ציון מאחורי גבי לשותפי – נתבעים 2 – 4, והסית אותם להפר את ההסכם הקיים בינם לביני ולהקים עמו חברה חדשה, שתעסוק בשיווק המוצר לפלח שוק זה של לקוחות הארגונים, כאשר הוא עצמו יחד עם נתבעים 3 ו – 4 מחזיקים במרבית מניותיה (90%) ולי הוא הציע לקבל 5% בלבד באותה חברה חדשה (סעיף 30).