המבקש מפרש את סעיף 5 כסעיף שאינו אמור לחייב מי מיחידי ווייט אוק בתשלום כלשהו. לפי פרשנותו, סעיף 5 הוא סעיף הגדרות, שמגיע מיד לאחר סעיף 4 להסכם אשר קובע במפורש, כי הגורם היחיד שישלם את עמלת ההצלחה במקרה שיתמלאו התנאים לזכאות לאותה עמלה תהיה ווייט אוק.
סעיף 5 מטרתו היתה להבהיר שווייט אוק תצטרך לשלם עמלה גם במקרה שהעסקה הרלוונטית נעשתה באמצעות חברת בת או גורם אחר הקשור לווייט אוק.
סעיף 5 לא כולל שום התחייבות מצד בעלי מניות של ווייט אוק אשר אינם צד להסכם, לקחת על עצמם התחייבות אישית.
שתי הפרשנויות לסעיף 5 הן סבירות. ניתן אף לומר בזהירות המתבקשת, כי דרך הפרשנות של המבקש – הנתבע נשמעת הגיונית יותר.
אין זה המקום ואין זה השלב לקבוע מסמרות בעניין.
רק לאחר קיום דיון בהליך העיקרי לגופו של עניין והבאת ראיותיהם, ניתן לקבוע קביעות ומסמרות בעניין.
במקרה דנן, על סמך קריאת סעיף 5 להסכם הגיע בית משפט קמא לקביעה ולפיה על בסיס סעיף 5, ומאחר והמבקש לא מכחיש שהיה בעל מניות, אזי המבקש הוא צד להסכם.
אני סבורה, כי על סמך כתב הטענות לא ניתן להגיע לקביעה זו.
ככל ששתי הפרשנויות לסעיף 5 הן סבירות, אזי הנטל על התובעת – המשיבה להוכיח את טענותיה והספק פועל לטובת המבקש – הנתבע.
זאת ועוד, לא ניתן גם ללמוד מחלופי המיילים שהוחלפו בין החברות, על כך שהמבקש הוא צד באופן אישי להסכם.
חילופי מיילים בין חברות נעשים מטבע הדברים כחילופי מיילים בין אנשים, אשר כותבים את המיילים. חברה בע"מ איננה יכולה לכתוב בעצמה הודעת מייל מבלי שאנשים יכתבו את אותם מיילים.
חתימתו של המבקש על ההסכם בשם חברה בדיוק כפי, שעשה מר כבירי מטעם התובעת וכן כתיבת מיילים בכל הקשור להתנהלות בין החברות אין בה כדי להוביל לקביעה ולפיה המבקש באופן אישי הוא צד להסכם.
על כן, מקובלים עלי טיעוני ב"כ המבקש ולפיהם במקרה דנן, כל ספק משמש לטובת המבקש. לפיכך, לא ניתן היה לקבוע כי קיימת "תביעה ראויה לטיעון" ביחס למבקש. על סמך הסכם שהוא אינו חתום עליו באופן אישי והוא אינו ערב לו.
ב"כ המשיבה הפנה בתגובתו לדברי כב' השופט גרוניס בעניין אשבורן (סעיפים 7-8) במסגרתם נקבע, כי לצורך בחינת עילת ההמצאה אין סיבה שבית משפט ינהל דיון ארוך לגבי עילת התובענה עצמה ואין סיבה שיטיל על המבקש נטל כבד בשלב המקדמי. כלומר – אין להפוך את הדיון בהיתר ההמצאה לדיון מקיף ומלא בעילת התובענה כפי שעוד ייעשה בגדר ההליך העיקרי. (סעיף 7 לתגובה).
מקובלים עלי בהחלט דברים אלו.
אך במקרה דנן, בפועל, בית משפט קמא בהחלטתו קבע מסמרות בנוגע לעילת התובענה.
נקבע כי המבקש חב אישית על פי ההסכם, כאשר זו עילת התביעה היחידה שמועלית נגדו בכתב התביעה.
אמנם לאחר ניסוח הדברים באופן של קביעה נחרצת, סויג בהחלטה כי בשלב זה של הדיון נדרשת עילת תביעה ראויה, אך לא ניתן להתעלם מהאופן הנחרץ שבו נקבעו הקביעות קודם לכן (סעיף 3 להחלטה).