ערעור אזרחי מס' 442/85
.1משה זוהר ושות'
.2זוטל בע"מ
נגד
.1מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ
.2טרבנול לבורטוריס (ארה"ב)
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[11.7.90]
לפני הנשיא מ' שמגר והשופטים א' ברק, מ' בייסקי, ש' נתניהו, ת' אור
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' גלעדי) מיום 21.5.85בת"א 1892/80. הערעור נתקבל.
ד' ויסגלס – בשם המערערות;
ר' וולפסון – בשם המשיבות.
פסק-דין
השופטת ש' נתניהו: .1העובדות
המערערות הן שותפות וחברה ישראליות, המייצגות בישראל יצרנים של תרופות וציוד רפואי. בסוף שנת 1972פנו המערערות לחברה אמריקנית, יצרנית של ציוד רפואי (להלן - ק.א.), והתעניינו בהפצת מוצרים שלה בישראל (נ/ .1המדובר הוא בערכות (kits), המשמשות לבדיקות דם על בסיס רדיואקטיביות. בחליפת מכתבים בין הצדדים ביקשו המערערות זכות הפצה בלעדית (נ/2). ק.א. התנתה זאת בתנאים מסוימים, ביניהם, שהמערערות יתחייבו לשווק כמות מינימאלית מדי שנה (נ/4). ההסכם אליו הגיעו הצדדים (במאי 1973) היה ייצוג ללא בלעדיות וקביעת מחירי הנחה למערערות של כ-% 25(נ/5, נ/6). הסכם זה היה הבסיס ליחסים בין הצדדים במשך כשנה וחצי.
באוקטובר 1974פנו המערערות ל-ק.א. בבקשה חדשה להעניק להן בלעדיות, בטענה שרק כך יוכלו להבטיח באופן יעיל את האינטרסים שלהן ולהביא לגידול נוסף של מכירות מוצרי ק.א. (ת/1). ק.א. שוכנעה והסכימה (ב-ת/ 2מיום 17.10.74) להעניק למערערות זכות הפצה בלעדית בישראל למוצרים מסוימים (המנויים שם). ק.א. גם נקבה בסכום ההנחה שיינתן למערערות על כל אחד מהמוצרים. ק.א. ידעה, שהמערערות מייצגות ותמשכנה לייצג בישראל גם חברות אחרות, ובהן כאלה המייצרות מוצרים מתחרים לאלה של ק.א. (ראה ת/1). הסכמתה של ק.א. ב-ת/2, על התנאים הכלולים בה, הייתה ההצעה שקובלה על-ידי המערערות ביום 31.10.74(ת/3). לחוזה שנוצר כך לא נקבעה הגבלת זמן.
בקופת החוזה חלו שינויים בבעלות ב-ק.א., והיא התאחדה עם המשיבה השנייה (להלן - המשיבה). ק.א. הודיעה על כך למערערות במכתב (ת/5) מינואר .1977באותו מכתב הודיעה ק.א. למערערות, שהיחסים אתן ימשיכו במתכונתם גם אחרי שינוי הבעלות, וכי, נכון לאותו מועד, אין כוונה להביא שינויים במדיניות השיווק וההפצה:
Or distribution ...is presently/no change in our methods of sale and" ."contemplated
--- סוף עמוד 668 ---
אך, כפי שנקבע בפסק הדין נושא הערעור, כבר בשנת 1976הייתה מדיניות השיווק של המשיבה שונה מזו של ק.א.. היא העדיפה לשווק את מוצריה בעולם (כולל מוצרי ק.א.) באמצעות חברות בנות. בישראל הוקמה חברת בת של המשיבה כבר בנובמבר 1970, היא המשיבה הראשונה (נ/11). המערערות ידעו אמנם על קיומה לכל המאוחר באפריל 1978(ת/6), אך רק בנובמבר 1979, כשלוש שנים אחרי ההודעה על המשך היחסים במתכונתם הקודמת, הודעה שניתנה למערערות לאחר שכבר התגבש אותו שינוי במדיניות, רק אז הודיעה ק.א. למערערות על ביטול חוזה הבלעדיות ומחירי ההנחה, החל מיום 1.2.80(ת/8). הטעם שנתנה לכך היה, שחברת הבת בישראל מונתה כמפיץ היחיד בישראל. החל מאותו מועד (כך נאמר ב-ת/8) תוכלנה המערערות להפנות הזמנותיהן לחברת הבת ולהמשיך להפיץ את מוצרי המשיבה, אך ללא זכות בלעדיות וללא מחירי הנחה. ברור, שבתנאים כאלה אין למערערות יכולת להתחרות בשוק עם חברת הבת. חברת הבת (המשיבה הראשונה) היא משיבה פורמאלית, שנגדה לא נתבקש כל סעד.