--- סוף עמוד 705 ---
זכאי המפיץ לפיצוי, שיעמיד אותו באותו מצב בו היה עומד אילו החוזה היה נמשך כל אותה עת סבירה.
עיון בפסיקה מלמד, כי במקרים דומים סברו בתי-משפט, כי תקופה של שנה היא תקופה סבירה למתן הודעה בנסיבותיו של חוזה כשלנו (ראה בפרשת [37] wall-decro) מכיוון שכך, ולאור ניתוחה של חברתי, הנני מסכים כי הסכום שהיא הציעה והמייצג את הרווח לשנה אחת - הוא סכום הפיצוי הנאות.
השופט מ' בייסקי: חברתי המכובדת, השופטת נתניהו, עשתה מלאכתן של המערערות ופרשה לפנינו יריעה נרחבת ומעמיקה בסוגיות המורכבות של יחסים בין יצרן או ספק לבין משווקים ומפיצים למיניהם ושל התרופות האפשריות במקרה של הפסקת יחסים אלה באורח חד-צדדי.
עילתן של המערערות מושתתת על היחסים החוזיים שבינן לבין המשיבות, כשהטענה העיקרית מתמקדת באי-מתן הודעה סבירה לסיומם של יחסים אלה, בין מחמת חוסר תום-לב מצד המשיבות או חמת הסיבות האחרות שיוחסו להן. טענת הסעד מכוח דיני עשיית עושר שלא במשפט הועלתה לראשונה בגדר הערעור לפנינו, אף זאת בלי להעמיק בסוגיה זו.
דומני, כי עד אשר מגיעים לפרשנותו הרחבה של החוזה לצורך שיקול אם יש צורך ומקום להעניק סעד המתבסס על חוק עשיית עושר ולא במשפט - משום שחוש הצדק מתקומם מכך שצד אחד יפיק רווח מעמלו ומהשקעותיו של אחר, על-פי זכות שלא בדין - מן הראוי להישאר תחילה בתחום המצומצם של דיני חוזים. והיה ונמצא, כי את הסעד המתבקש והמתחייב ניתן להעניק במסגרת דיני חוזים - ועל-פי אומד דעתם של הצדדים מתקבלת התוצאה הרצויה - כי אז אין סיבה להיזקק לדיני עשיית עושר ולא במשפט.
במקרה דנן, המדובר בחוזה המעניק למערערות סוכנות לזמן בלתי קצוב, וממילא נתחייבה הודעת ביטול, המותירה זמן סביר, בנסיבות העניין, להפסקת היחסים החוזיים שהיו קיימים במשך שנים, וזאת מכוח דיני חוזים ועל-פי פרשנות מצומצמת.
שיעור הפיצוי הראוי לפסוק למערערות על הפרת חובה זו הוא פונקציה של אורך תקופת ההודעה הסבירה שמן הראוי היה לתתה בגדר דיני חוזים, ולמעשה גורם זה ממש עשוי להשפיע על שיעור הפיצוי מכוח התעשרות שלא במשפט. מכיוון שכך, מבכר אני במקרה זה להישאר בתחום המצומצם של דיני חוזים, כמוצע על-ידי חברי, השופט ברק.
לעניין סכום הפיצוי מקובלים עלי השיקולים של חברתי, השופטת נתניהו.
השופט ת' אור: .1גם דעתי היא, שלמערערות מגיע פיצוי בשיעור האמור בפסק-דינה של חברתי, השופטת נתניהו. פיצוי זה, המייצג את הרווח של המשיבה לשנה אחת, מגיע, לדעתי, למערערות על-פי עילה חוזית העומדת להן. יסוד העילה הוא בכך שהמשיבה