אורכה של התקופה הסבירה תלוי בנסיבותיו של כל מקרה. בין השיקולים לקביעת אורכה של התקופה יש לקחת בחשבון גורמים שונים, ביניהם כלליים, היפים לכל מקרה, וביניהם מיוחדים, אשר קשורים בהסכם שבין הצדדים ובנסיבותיו.
--- סוף עמוד 707 ---
מבלי להתיימר להזכיר את כל הגורמים והשיקולים שיש בהם להשפיע על אורכה של תקופת ההודעה מראש, בין שיקולים אלה יש להזכיר את השיקולים הבאים: את טיבו של המוצר והתקופה הנדרשת לצורך חדירתו לשוק; סכומי ההוצאות וההשקעות שנדרשו כדי להפיצו; שיעור הרווח הצפוי לעומת ההוצאות וההשקעות שנדרשו מצד המיץ; הסיכוי של הפצת המוצר על-ידי היצרן גם לאחר תום ההסכם, אף ללא פעולות ההפצה על-ידי המפיץ או, במלים אחרות, מידת הקשר והתלות בין הלקוחות לבין המפיץ.
החשיבות של שיקול אחרון זה נובעת מהידיעה של הצדדים, שעם תום תקופת ההסכם ביניהם המפיץ, מצד אחד, לא יזכה עוד ברווחים שהיו מנת חלקו בתקופת ההסכם, ואילו היצרן, מצד שני, לא ייהנה משירותי המפיץ, ושאלה חשובה היא, בכמה תיפגע הפצתו של המוצר בתנאים אלה.
מכל מקום, וזה החשוב להדגשה בענייננו, המפיץ ידע - ובוודאי היה עליו לצפות זאת - שההסכם עשוי להגיע לקצו על-ידי הודעה חד-צדדית של היצרן, שאז הפירות מעמלו להפצת המוצר ייתמו, ובלבד שתינתן לו ארכה סבירה מיום מתן ההודעה על ביטול ההסכם ועד כניסתו של ביטול זה לתוקף.
.3לאור האמור לעיל, מתקשה אני להיות שותף למסקנה, שלאחר תום תקופת ההסכם בין הצדדים בענייננו, ובהנחה שהייתה ניתנת למערערות הודעה זמן סביר מראש על ביטול החוזה, זכויות המערערות ראויות היו להגנה מפני "ניצולן" על-ידי המשיבה, וכאילו המשיבה גורפת את תוצאות עמלן של המערערות ללא תמורה.
אין אני בא לחלוק על כך, שבנסיבות מתאימות עשויה לעמוד לצד להסכם עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט בצד קיומה של העילה החוזית. כשם שסברתי שעילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט יכולה להתקיים בצד עילה בנזיקין (ראה ע"א 290/80
[16], בעמ' 641), מקובלת עלי דעת הרוב בד"נ 20/82 [10], לפיה עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט עשויה לעמוד בצד עילה בגין הפרת חוזה. אך נראה לי, שעילה כזו אינה קיימת למערערות בענייננו.
אכן, בנסיבות מתאימות יכולה התעשרות שלא כדין להתקיים כתוצאה מפגיעה
בציפייה בלבד, כדעתם של חברי, השופט ברק, בד"נ 20/82 [10] הנ"ל ושל פרופ' פרידמן, כמצוטט בפסק-דינה של חברתי, השופטת נתניהו. אלא שבעוד חברתי, השופטת נתניהו, סבורה שהייתה למערערות ציפייה מוצדקת כי ההסכם עמן יימשך, והן תוכלנה להמשיך ולהפיק רווחים מהקשרים עם הלקוחות שרכשו, דעתי היא, כאמור לעיל, שהיה עליהן לצפות את אפשרות סיומו של ההסכם, ובלבד שתינתן להן הודעה על כך תקופה סבירה מראש.