ראה: agency and distributorship agreements" , g. Vorbrugg and d.h.mahler614- 613, 607(1985) int'l lawyer 19".under german law
--- סוף עמוד 674 ---
במקרה שלפנינו סבר השופט המלומד, כי פרק הזמן שבין תחילת החוזה לביטולו היה סביר:
"אני מטיל ספק אם התובעים השקיעו כספים במתקנים כל שהם לצורך שווק מוצרי התובעות (צ"ל הנתבעות - ש' נ') שמעתי אומנם מפי ד"ר זוהר שהתכשירים הובלו במכונית מיוחדת המורשת להוביל חומר רדיואקטיבי, אך תכשירים כאלה משווקות התובעות גם ליצרנים אחרים. לא ההתקשרות עם חברת ק.א. היא שגרמה איפוא לרכישת אותה משאית. מאידך ההשקעה שהשקיע ד"ר זוהר היא במאמץ הכרוך בשיכנוע מנהלי מעבדות לרכוש מוצרי ק.א. ובהדרכם בשמוש בהם. אך מאמץ זה הביא לתובעות רווח מידי".
בנסיבות שתוארו, אינני רואה מקום להתערב בקביעה זו.
גם לגבי פרק הזמן השני, זה שנקצב בהודעת הביטול, קבע השופט המלומד, כי 70יום שניתנו בהודעה היו זמן סביר:
"...הובאו ראיות על ידי הנתבעות כי במסחר הבינלאומי מקובלת התקופה של 90- 30יום להודעה מסוג זה. במקרה דנן, ההודעה שניתנה נכנסת למסגרת המקובלת".
גם בכך אינני רואה מקום להתערב. היו לפני השופט המלומד עדויות מספיקות, מפי העד קשב ומפי העד רוסו, שעל פיהן רשאי היה לקבוע זאת. המערערות טוענות אמנם, כי בדבריהם התייחסו שני העדים בעיקר ליחסיה של המשיבה עם סוכניה שלה בעולם וכי מעדות זו לבדה לא ניתן ללמוד על נוהג:
"לא די בנוהג קיים בחברה מסוימת כדי לבסס מנהג. כפי שנאמר בע"א 80/71 הנ"ל, יש צורך להראות ולהוכיח מנהג כללי מחייב לגבי מפיצים או סוכנים או לפחות לגבי אותו סוג של עסקים" (מדברי השופט מלץ בע"א 498/83 [4], בעמ' 278).
אולם בדבריהם של עדים אלה יש כדי ללמד על המצב בענף בכלל ולא רק אצל המשיבה. העד רוסו העיד (בעמ' 29לפרוטוקול):
"ממה שידוע לי בענף בארץ הנוהג עם(!) כן מקובל, היינו תקופה של 50- 30יום בהתאם לגודל ההשקעה של הסוכן בציוד ובתקנים".
העד קשב אמר בחקירה הנגדית: "כשאמרתי מה מקובל לגבי הפסקת חוזים לא התכוונתי רק למקובל אצל נתבעת 2אלא למקובל בענף" (עמ' 47לפרוטוקול). לא הובאה מטעם המערערות ראיה לסתור עדויות אלה.
--- סוף עמוד 675 ---
המערערות לא הצליחו להראות, כי ההודעה שקיבלו לא הייתה סבירה, לא מבחינת משך הזמן שבין תחילת היחסים החוזיים למתן הודעת הביטול, אף לא מבחינת פרק הזמן שבין מתן הודעת הביטול לביטול.